3. הצבת חיילים במתכונת הסעודה האחרונה של לאונרדו
אין כאן הרארכיה, אין דרגות, כולם שווים. יש כאן 41
חיילים במקום 31 ,אצל לאונרדו גם לא ברור כלל איפה
יהודה איש קריות, הבוגד. אולי בגלל שאין כאן
בוגד?שהרי כולם נאמנים זה לזה ולמדינה, או שאולי
החייל הבוגד הוא זה שעומד לצאת מהחדר ולהלשין?
עדי שובר כאן את כלל הברזל החשוב של התמונה,
תאור 21 השליחים וישו ומוסיף אדם נוסף למניין. בכך
הוא מבטל את הקדושה שבתאור, הופך אותה
לחילונית ועכשוית. עם זאת הוא לא מוותר על העמדת
הדמויות כמו אצל לאונרדו, ישו במרכז ומשני צידיו
השליחים מתקבצים בשלשות. 3 הוא מספר חשוב
בנצרות וגם בתמונה של לאונרדו. גם בצילום מוטיב
.השלוש חוזר בחלונות
.
4. יש כאן דגש על הסחבקיות הישראלית
תוך שילוב הג'סטות בידיים, כמו אצל
לאונרדו, אלא ששם הן הופנו כלפי ישו
ואילו כאן אף אחד לא מתייחס אל
הדמות שבמרכז. אמנם החייל המרכזי
יושב במקום של ישו במרכז השולחן,
בדד, אך אף אחד לא שם לב אליו.
מאחוריו, מעל ראשו בדיוק, השיח
הירוק, רמז לעקידה שהיא תמיד
מסמלת את צליבתו של ישו. שיח
ממשי במקום ההילה המיסטית. רמז
גם לזר הקוצים של ישו, עדות למסע
.היסורים שלו
5. הם מתוארים בתוך בית עם חלונות מעוצבים שלא
ממש מתאים לבסיס צבאי, גם השולחנות הם לא
צבאיים, אין מפה. אין בכלל את הדגשת החלל
הפרספקטיבי כמו אצל לאונרדו. כל זה זניח, אבל
כלי האוכל הם צבאיים. כוסות אדומים המסמלים
מצד אחד יין (דמו של ישו) ומצד שני מרמזים
שמדובר כאן בארוחה בשרית צבאית, קרי בשרו
של ישו. מקנקן הפלסטיק נשפך יין (דם) ולא מים.
.מה שמעיד על קורבן
מה שרואים כאן זו חבורת חיילים ועוד יהודים,
כלומר מתערבבים כאן לגמרי הצולבים (הצבא
הרומי והעם היהודי) עם הנצלב. ההקשר הנוצרי
הוצא מהקשרו. יש כאן לא רק בנית מיתוס בתוך
הקשר עכשווי, אלא גם קריסתו. ישו הפך להיות
החייל. והחייל קורבן כמוהו!
