1. ‫של העירייה – שבו נוסעים פועלים סודנים‬
‫שמנקים את הרחובות, פשוט כי יותר זול להעסיק‬
‫אותם. לכן אי אפשר רק להסתכל על הגורמים‬
‫שדוחפים את הפליטים ממדינותיהם, אלא גם‬
‫על איך אנחנו בעצמנו מזמינים את כוח העבודה‬
‫הזול, הזר והזמין".‬
‫נזירות בתל אביב‬
‫הזירה הדתית של מבקשי המקלט קטנה יותר‬
‫ופחות משמעותית, ומתחלקת למאמינים נוצרים‬
‫ומוסלמים. "המהגרים המוסלמים הגיעו בעיקר‬
‫מדרפור", אומרת צבר, "הם הבינו שלא כדאי להם‬
‫להחצין את המוסלמיות שלהם במדינת ישראל,‬
‫ולכן הפולחן שלהם מתקיים באופן מוצנע וביתי.‬
‫הם גם לא יכלו ללכת למסגדים ביפו, מכיוון שיש‬
‫שנאה גדולה בין בני דרפור למוסלמים הערבים,‬
‫שאחיהם הם אלה שמבצעים את רצח העם בדרפור.‬
‫"בזירה הנוצרית, לעומת זאת, היו כנסיות‬
‫ותיקות ששמחו לקלוט לתוכן אריתריאים ודרום‬
‫סודנים, לצד כנסיות אחרות שלא קיבלו אותם יפה.‬
‫חלק מן הנוצרים שהגיעו מטיגרה קרובים יותר‬
‫לנצרות האתיופית, אך גם בכנסיות האתיופיות לא‬
‫היה להם מקום, כיוון שאתיופיה ואריתריאה נתונות‬
‫במלחמה עקובה מדם. וכך, אנחנו מוצאים בדרום‬
‫של תל אביב בין חמש לשש כנסיות אריתריאיות,‬
‫שפועלות במתכונת של הכנסייה האתיופית".‬
‫את הכנסיות הללו, לצד כנסיות של מהגרי‬
‫עבודה נוספים שהגיעו לישראל, מלווה האב דוד‬
‫נויהאוז, סגן הפטריארך הלטיני והממונה על‬
‫הקהילות הנוצריות דוברות העברית בישראל.‬
‫נויהאוז, דובר עברית שוטפת שהגיע ארצה‬
‫לראשונה בשנות השמונים, נערך לספק מענה דתי‬
‫עבור הפליטים במציאות הישראלית המורכבת,‬
‫משימה שמלווה באתגרים רבים. סיפוק צורכי‬
‫הדת כולל, לצד תפילות, גם ביקור במקומות‬
‫הקדושים, הדרכה ולימוד. בכנסיית סנט אנתוני‬
‫ביפו מתקיימות מדי שבת מיסות של קהילות‬
‫אתיופיות, אריתריאיות, אפריקניות ופיליפיניות;‬
‫בשבת האחרונה, סיפר נויהאוז, התקיימו בכנסייה‬
‫– כמו במין "שטיבלך" נוצרי – סדרת מיסות של‬
‫קהילות שונות בזו אחר זו, משמונה בבוקר ועד‬
‫שלוש לפנות בוקר.‬
‫נויהאוז מלווה גם שלוש נזירות שהגיעו‬
‫לאחרונה לישראל מסרילנקה והתיישבו בדרום‬
‫תל אביב, כדי לחזק את קהילות מהגרי העבודה‬
‫ולתמוך בהן, תוך תשלום מחיר אישי ואמוני כבד.‬
‫"אין מנזרים בתל אביב", אומר נויהאוז, "זה מאוד‬
‫לא קל לשלוש נזירות לגור במרכז עיר חילונית‬
‫מאוד, שאין בה שום סממן נוצרי. אבל הן באו לשם‬
‫כדי לשרת בשליחות האל ולמצוא אנשים נזקקים".‬
‫מחוץ ליפו מתנהלים החיים הדתיים בחללים‬
‫ארעיים מגוונים: ברחובות הוקמה קתדרלה בתוך‬
‫מספרה מקומית; בתל אביב שכרה קהילת המהגרים‬
‫מקלט קטן ומחניק ברחוב לבנדה, ובו מצטופפת‬
‫בכל יום ראשון קבוצה גדולה של פיליפינים‬
‫שמקיימת באדיקות את המיסה השבועית.‬
‫רוצים כבוד והגינות‬
‫אתגר נוסף שהזכיר נויהאוז הוא הדאגה לדור‬
‫ההמשך של המהגרים, והחשש מפני התבוללות‬
‫בחברה הישראלית היהודית. ילדיהם של המהגרים‬
‫והפליטים, שנולדו בארץ, לומדים בבתי הספר‬
‫וחיים כישראלים לכל דבר. נויהאוז והכנסייה‬
‫הנוצרית מבקשים להעניק להם מורשת תרבותית‬
‫נוצרית, שלה הם לא נחשפים בבתי הספר‬
‫הישראליים. "אנחנו משקיעים המון כוחות באתגר‬
‫הזה", הוא אומר, ומציג לקהל שני ספרונים דקים‬
‫לילדים, בשפה העברית, שמסבירים על המיסות‬
‫ועל חייו של ישו.‬
‫"הניסיון הוא לא רק להסביר בעברית, אלא‬
‫להשתמש בשיח שהילדים נמצאים בתוכו. הילדים‬
‫הקתולים משולבים בבתי ספר חילוניים בדרום‬
‫תל אביב; בבית ספר ביאליק רוגוזין, למשל,‬
‫חמישים אחוז מהתלמידים הם נוצרים. מדובר‬
‫בבית ספר חילוני, כזה שהחילוניות בו היא מאוד‬
‫דומיננטית, באופן מנוגד לאמונה שלנו ולמסורת‬
‫2‬
‫1‬
‫הקימו בעצמם את המרחב‬
‫הדתי שלהם. מבקשי מקלט‬
‫מאריתראה חוגגים באתר‬
‫הטבילה בירדן, קאסר אל יהוד‬
‫צילומים: חנה בנדקובסקי‬
‫2‬
‫מוצאים נחמה בתפילה‬
‫ובשייכות לקהילת האמונה.‬
‫חגיגת מיסה של הקהילה‬
‫הפיליפינית בירושלים‬
‫[6]‬
‫י"ז בטבת תשע"ד 3102.21.02‬
‫י"ז בטבת תשע"ד 3102.21.02‬
‫שלנו. גם כשהם כן לומדים על הנצרות בבית‬
‫הספר, זה בדרך כלל בקונוטציה שלילית, של‬
‫רדיפות ומסעות צלב".‬
‫נויהאוז סיפר על בחורה פיליפינית צעירה‬
‫שפגש בקיץ האחרון. היא נולדה בישראל, למדה‬
‫בתיכון חילוני, נסעה לאושוויץ עם בית הספר‬
‫שלה ובכתה יחד עם כל חבריה, ומנהלת זוגיות‬
‫ארוכה עם נער צעיר, בוכרי, שומר מצוות. בעוד‬
‫כמה חודשים תתגייס לצה"ל. "מי היא?", שאל‬
‫נויהאוז את הקהל, "מה הזהות שלה? מה המקום‬
‫שלה? אלה שאלות שבני הקהילה מתמודדים‬
‫איתן. אנחנו נאבקים בהתבוללות. הילדים שלנו‬
‫מתבוללים בחברה היהודית, ואנחנו עושים‬
‫הכול כדי להנחיל להם את מורשת אבותיהם,‬
‫כקתולים שמרגישים זיקה לארץ. הם נולדו כאן,‬
‫זה המקום שלהם, הם לא מכירים מולדת אחרת‬
‫ושפה אחרת. איך אנחנו מחברים אותם לעבר‬
‫התרבותי שלהם?"‬
‫את הערב חתמה האחות מוניקה נבלטה, מזכירת‬
‫הוועד המתאם לעבודת הכנסייה הקתולית עם‬
‫המהגרים, נזירה פרנציסקנית שנולדה בפיליפינים‬
‫ופועלת כיום עם קהילות מהגרים בישראל.‬
‫בדבריה, שנשאו אופי אישי יותר, ייצגה מוניקה‬
‫את האוכלוסייה הפיליפינית שהגיעה לכאן ברובה‬
‫בגל ההגירה של שנות התשעים. "מהגרים הם בני‬
‫אדם שנזרקו לתוך מציאות", אמרה מוניקה, "הם‬
‫לא דורשים יחס מלכותי. הם עובדים קשה, ורוצים‬
‫כבוד והגינות; הם מלאי להט ומרץ, הם אופטימיים,‬
‫ודבקים בתרבות ובמסורת שלהם. שישה ימים‬
‫בשבוע הם עובדים כמטפלים בבתים, כאומנות,‬
‫כאחים ואחיות בבית חולים, משגיחים על מבוגרים‬
‫ועל נכים. הם עובדים במשך כל היום ועד השעות‬
‫הקטנות של הלילה; חלקם חיים בתנאים לא‬
‫ראויים, הופכים לעבדים ממש, ישנים על הרצפה,‬
‫לרגלי המיטה של אחד הילדים. בסופי השבוע הם‬
‫משתתפים בפעילויות דתיות, מבקרים במקומות‬
‫הקדושים או הולכים לים. חלקם מחפשים הכנסה‬
‫נוספת: ניקיון בתים, תספורות והחלפת חברים‬
‫בעבודה. הם מתקשרים עם יקיריהם באמצעות‬
‫טלפונים ניידים, אך מאחורי הפרצופים המחייכים‬
‫יש לא מעט כאבי לב שהם מסתירים מאהוביהם,‬
‫שלא יודעים על מצבם.‬
‫"רבים מהם מוצאים נחמה בתפילה ובשייכות‬
‫לקהילת האמונה", אומרת מוניקה, "הם באים‬
‫בהמוניהם לכנסיות. קהילות האמונה הופכות‬
‫להיות המרכז של חייהם הרוחניים. כאן הם‬
‫חווים תחושה של בית, של זהות, של שייכות.‬
‫הם מתאספים לסעודות של אמונה, מחצינים את‬
‫מנהגיהם הדתיים, מתפללים ביחד במיסה של‬
‫יום ראשון, משתפים זה את זה בכאב, בתקווה‬
‫ובאמונה. הסבל מאחד אותם. הם חיים בתחושות‬
‫מעורבות של סבל ואושר, הם שואלים: 'אלי אלי‬
‫למה עזבתני', וגם: 'איך נשיר את שיר ה' על‬
‫אדמת נכר'. מי יקשיב להם? מי ישיר איתם?‬
‫מי יעמוד לצדם? האם החברה הישראלית תדע‬
‫להקשיב לשיר הזה?" /‬