איך הם עשו את זה? ראשית באמצעות התכנית "גוגל אדסנס" שהציעה חלוקת רווחים לבעלי אתרים שיחכירו שטח פרסום באתרם. וכך באמצעות שתילת קוד פשוט גוגל יכלה לפרסם באתר על סמך אפשרויות הטרגוט שתכף נראה ובמידה שמישהו הקליק על המודעה היו מפרישים כ-70% מהסכום ששילם המפרסם על הקליק לבעל האתר. הסכום הגבוה יחסית והפשטות שבה זה עבד גרם לבעלי אתרים רבים לקחת חלק בתכנית ובאופן זה צברה גוגל גם אינבנטורי אדיר וגם גישה לדאטה רב. השלב הבא היה גוגל כרום, הדפדפן הפופולרי והמוצלח יש לומר – חלק מתכליתו היא לאסוף מידע על המשתמשים ע"מ להציג להם מודעות בשלב מאוחר יותר.
ועם כל המידע הזה, לנו כמפרסמים ניתן לעשות שימוש בכלים האלה תמורת תשלום לגוגל.
הדיכוטומיה הכי מובהקת וגסה שבאמצעותה ננתח את האסטרטגיות היא האם אנחנו רוצים להתמקד במדיה או בקהל עצמו?
אז נכון, עכשיו קל לנו להגיד שאנחנו מעדיפים להתמקד בקהל אבל עד לפני 4-5 שנים האפשרויות לא היו כל כך רבות ומרבית המפרסמים התלהבו מזה שהם יכולים לבחור באיזה אתר להופיע (וזה היה מגניב אם היה בלוג מאוד ספציפי לקהל חפור ביותר) ועדיין יש מפרסמים ישראלים שממלמלים את המנטרה – אני רוצה להופיע בוויינט. אבל אז נפתחו אפשרויות הפרסום לקהלים ונהיה הרבה יותר מעניין
בערך בסוף 2015 הוסיפה גוגל אפשרות לבצע מניפולציה גם על תוצאות החיפוש לקהל שביקר אצלך באתר. דבר המאפשר התאמת מסר, התאמת ביד והרחבת מונחי החיפוש