1. האם היפה הוא מה שקיים ונראה , או היפה הוא מה שנסתר וחסר ? האם היפה הוא הדבר השלם , או היופי הוא בחלקי החלקים שביחד הם יותר מן השלם ? האם היפה הוא הדבר היציב , או היופי הוא ביציבות השברירית ? האם היופי הוא המציאות שרואים , או הוא מה שמרגישים או מדמיינים ? האם היופי הוא דבר אחד , או הוא מצרף של אלמנטים ? האם היופי הוא מתוכנן , או היופי הוא לפעמים מקרי ? האם היופי הוא מוחלט או אישי ?
2. אני מוצאת את היופי האדריכלי מתהווה בחיבורים המקריים , ולחילופין גם בחיבורים המכוונים , במפגשים הסותרים וגם בחזרות המדגישות , בשימושים המשתנים מחד ובהמשכיות הזהה מאידך . התווך בין הזכרון לשכחה , בו מתקיימים שני המושגים בו זמנית ובאיזון טורבולנטי ביניהם .
3. אני מוצאת את היופי מתהווה כתהליך , שהחל לפנינו וימשך אחרינו , אני מתבוננת במכלול אלמנטים מזמנים שונים , המצטרפים ליצירה אחת , לפעמים בהשלמה , לפעמים תוך כדי מחיקה , או על ידי חזרה , לעיתים גם בניגוד ל .. או בשונה מ .. ובאופן כזה או אחר , בהמשכיות ל ..
4. שכחה - חללי האולמות המקומרים והסימטריים . ועמוד שתומך את אבן הראשה של הקשת , במקום את אומנותיה .
5. חזרתיות - תיבת עץ עתיקה , מגולפת עם תבליט צמד אריות , והזכרון שלהם שהתעצם בשלט הדלת של האומן אריה מרזר . סמליות רבה יש בתיבת העץ , שבוודאי הכילה חפצים אישיים של דיירי הבית הערבים . תיבת אוצר או אוסף זכרונות מגולמים בה ?
6. שימוש אחר - נמצא לחלונות חדר העבודה , שהפכו לארונות מדפים בנישת החלון שנאטם .
7. המשכיות בית החצר – כשמו כן הוא . בית שדייריו חיים מסביב לחצר . החצר היא לב הבית . הבאר בחצר , הגפן המחייה נפשות , וגם המעבר אל חלקי הבית השונים מן החצר . מרכזיותה לא נפגעה עם השנים , והיא עוגן הבית .
8. מפגש מקרי בין קשתות – חלונות אולם הכניסה התחתון פונים אל החצר , ומעליהם נמתח גרם המדרגות אל הקומה השניה . קשת אחרת נצבת מעל החלון הקשתי , מנסה ומצליחה אך בקושי לא לפגוע בו . " אני הייתי קודם " " עכשיו תורי להתקשת " .
9. מפגש מכוון בין תרבויות ודתות – אני מוצאת באבן " מגן דוד ", שהוכנסה אל קיר המדרגות שעולות לקומה העליונה . יש אמירה תרבותית בהכנסת האבן אל מקומה . עימות בלתי נשמע בין הזכרון לשכחה .
10. מתוך " פונטנלה " מאת מאיר שלו , " ככל שנערם הזמן על כתפי , הולכות תחזיותי ומתמעטות , ותחתיהן באים הזכרונות . כך נוח לי . הרי פרט לכיוון ההפוך של המבט , אין הבדל גדול בין הנבואה ובין הזכרון . שניהם נולדים מכורח פנימי , מאש בוערת , לא נותנת מנוח . שניהם מוכנים , השד יודע למה , לעמוד במבחנים המגוכחים , המיותרים , של ההוכחה . שניהם מבקשים לדעת את המתרחש בזמנים אחרים ושניהם לא תמיד מצליחים . ולמה נלך סחור - סחור ? שניהם נלחמים בפיתוי הגדול , העתיק , הרובץ לפתחם – לכזב , להסוות , לבדות בדיות . עובדה : לא רק נביאי - שקר , גם זוכרי - שקר חיים בינינו . בכל בית , בכל משפחה . "
