1. קטע נוסף מתוך ספרה של יפה גולן – ללא מורא
מעולם לא הייתי כה מושפלת. בעלי ואני יצאנו מסניף הבנק בעיניים דומעות, מסרבים
להאמין שהעיקרון הידוע חל גם עלינו: כשאתה מצליח, כולם מחייכים אליך, אבל כשאתה עם
הראש למטה, דורכים עליך ורומסים אותך.
הואיל והייתי זקוקה נואשות לכסף, פניתי לאחד מעמיתי לשעבר מהבנק שהקים לאחר
פרישתו חברת מימון. הוא שמח לראות אותי, והיה נחמד מאוד, עד לרגע שבו ביקשתי ממנו
הלוואה. "אי אפשר," אמר מיד, ללא הסברים נוספים. אבל היה לי ברור למה "אי אפשר."
ביקשתי הסבר, נתקלתי בהתחמקות, והבנתי שאין סיכוי לקבל דרכו את ההלוואה. לא יכולתי
שלא להיזכר בימים שבהם הייתי מנהלת בנק מצליחה עם עתיד מזהיר, ואותו אדם התייחס
אלי לגמרי אחרת.
יצאתי ממשרדו שבורה לחלוטין. פניתי לכיוון שפת הים, והלכתי ברגל בוכייה לאורך רחוב
אלנבי. הייתי במצוקה כלכלית קשה ביותר, ונדרשתי לשלם.
שנתיים של מאבק קשה החלו לתת את אותותיהן וביתנו, שהיה תמיד מלא בכל טוב, היה
לבית דל וחסר אמצעים. לא יכולתי שלא להיזכר בתקופות הקשות של ילדותי בכפר שלם.
במקום לקנות בשר בקר ועופות, הייתי קונה בשוק כנפיים וחלקים פנימיים זולים. כשהכנתי
קציצות, פירורי הלחם החליפו את הבשר כמרכיב העיקרי. מובן שעל עצמי חסכתי יותר
מאשר על יתר בני הבית. למשל, כשהתעקמה לי השן הקדמית לא יכולתי להרשות לעצמי
ללכת לרופא השיניים הקבוע שלי. רק לאחר כמה שבועות, שבהם הסתובבתי עם שן בולטת,
אחי עזרא ראה את מצבי ולקח אותי לרופאת שיניים מתחילה שהסכימה לטפל בי בתמורה
לסכום פעוט.
בייאושי, קבעתי פגישה עם האסטרולוג אילן פקר אשר הסכים לשוחח איתי ללא תשלום.
שנתיים קודם לכן, כשעוד הייתי מאושרת בעבודתי ורציתי לדעת כיצד תסתיים עסקת המימון
הקנדית, פקר ראה שחורות וחזה שאעזוב את מקום העבודה בקרוב. אז, לא האמנתי
לדבריו. לא הבנתי איך ייתכן שאיאלץ לעזוב מקום כל כך מוצלח. אך בסופו של דבר, פקר
צדק.
