לרגל יום העצמאות ה-67 של מדינת ישראל (אפריל 2015) ערכנו סקר מיוחד בשיתוף עם עמותת נט"ל. הסקר בדק היבטים שונים הקשורים בחוויות השירות הצבאי בקרב מדגם מייצג של גברים בגילאי 21 ומעלה ששירתו בצה"ל. ההחלטה ההיסטורית של מדינת ישראל להחיל חובת גיוס כללית נבעה משני שיקולים עיקריים: הראשון הוא מבצעי כלומר יש צורך בהרבה מאד אנשים (בעיקר גברים) כדי להתמודד מול הנחיתות המספרית שלנו מול אויבנו והשני הוא סמלי יותר- השירות הצבאי הוא נועד לשמש חוויה לאומית מאחדת המסייעת למדינה הצעירה המורכבת ממהגרים ממדינות שונות לעצב זהות לאומית אחת אחידה. בן גוריון הוא זה שדגל בשימוש בצבא ככלי לבניין אומה יהודית חדשה וכמוקד סמלי לרגש הלאומי. והנה אנחנו בני 67 ולמדינה "הפנסיונרית" שלנו יש את אחד הצבאות החזקים בעולם. לעיתים דומה כי חלפו הימים בהם הצטיינות בצבא הייתה מקור לכבוד ותהילה וההילה שאפפה אנשי צבא "גיבורים" התפוגגה. גם הביקורת על הצבא שפעם הייתה נחלתם של קומץ מומחים מצומצם היום כבר בפי כל. ממצאים עיקריים • 72% מי ששירת בצבא הוא יותר פטריוט. • 28% חושבים על חוויות השירות הצבאי לעיתים קרובות. • רק שליש מהגברים מרגישים בנוח לספר על חוויות השירות הצבאי. בקרב חיילים קרביים שיעור זה נמוך יותר ועומד רק על 22%. • רק 6% פנו לייעוץ/טיפול בעקבות השירות הצבאי ובגללו. שיעור זה מעט גבוה יותר בקרב צעירים בשנות ה-20 לחייהם ששירתו שירות קרבי בצה"ל. • 34% חושבים כי השירות הצבאי השפיע על מי שהם כיום. • 70% ממי ששירתו שירות קרבי חושבים כי השירות הצבאי הפך את חייהם ליותר קלים. • ללא חרטות 74% מצהירים כי אם ניתן היה לחזור לאחור הם היו משרתים שוב בצה"ל. יחד עם זאת חוויות השירות הצבאי נותרו מרכיב מרכזי בגיבוש הזהות של הגבר הישראלי. השירות הצבאי וחוויותיו מעסיקים קצת יותר מרבע מהגברים שחושבים על הישרות שלהם בתדירות גבוהה / גבוהה מאד. שיעור זה גבוה במיוחד בקרב גברים ששירתו בשירות קרבי �