Successfully reported this slideshow.
We use your LinkedIn profile and activity data to personalize ads and to show you more relevant ads. You can change your ad preferences anytime.

ציפי רולניק על וויניקוט

9,640 views

Published on

  • Be the first to comment

ציפי רולניק על וויניקוט

  1. 1. ‫ציפי רולניק טל' 4030476-30‬ ‫הכנה לבחינת שלב ב' בפסיכיאטריה‬ ‫)סיכום מהספרות ומהרצאות שונות(‬ ‫ויניקוט‬ ‫ביוגרפיה‬ ‫דונלד ווד ויניקוט נולד ב- 6981 בן שלישי האחרון והיחיד להוריו. הוא נקרא ע"ש אבי אימו. אחיותיו היו בנות‬ ‫5 ו-6, כשנולד. הוריו פרוטסטנטים מתודיסטים, תושבים מזה דורות בעיר פלימות' – עיר חוף שקטה יחסית‬ ‫במערב אנגליה. שנות ילדותו עברו עליו בבית המשפחה הגדול שסביבו גן ענק בריכה מטע, גינת ירקות‬ ‫ומדשאה שופעי הזדמנויות לפעילויות ומשחק. יחד עם שתי אחיותיו הבוגרות מנו וחמשת דודניו שגרו בנחלה‬ ‫סמוכה, יצרו ילדי שתי המשפחות אחוות ילדים ורק לעיתים נדירות חוו בדידות או שיעמום. כשויניקוט מתאר‬ ‫את האידיליה של המעמד הבינוני-גבוה באנגליה של ימי ילדותו הוא כותב "המורד הזה מן הדשא של הקריקט‬ ‫היורד אל האיזור השטוח, שם מצוייה בריכה ופעם היה שם עשב גבוה בין עצי הערבות )היודעים אתם אליו‬ ‫רעשים מרגשים משמיע העשב הגבוה בימי ראשון אחה"צ, כשחם והכל שוכבי על שמיכות ליד הבריכה‬ ‫קוראים או מנמנמים?(. המורד הזה רווי, כפי שאנשים אומרים, בהסטוריה..."‬ ‫אביו, היה בן 14 כשנולד דונלד. הוא היה סוחר מצליח בתחום המחוכים והחזיות לנשים. הוא היה המעורב‬ ‫בענייני הציבור, היה פעמיים ראש עיריית פליימות, ואף קיבל תואר אבירות. בצעירותו, השקיע בפעילות‬ ‫דתית: סייע בהקמת כנסייה באיזור, היה מורה ואחראי על הכספים בבית ספר ללימודי דת. ויניקוט כותב כי‬ ‫אביו "היה רגיש לחוסר ההשכלה שלו )סבל מליקויי למידה( ותמיד אמר שבשל כך לא שאף להגיע לפרלמנט‬ ‫אלא נשאר בתחום הפוליטיקה המקומית" האב עושה רושם של אדם מחמיר עד משפיל בגישתו לבנו. כשדונלד‬ ‫היה בן 21, הוא חזר יום אחד הבייתה לארוחת צהריים ואמר "לכל הרוחות". כשאביו שמע זאת הוא האשים‬ ‫את האם בכך שלא דאגה שיהיו לו חברים מהוגנים ומאותו יום התכונן לשלוח אותו לפנימיה. רענן קולקה‬ ‫)בהקדמה למשחק ומציאות( מציין כי באישיותו של האב מוזגו פעלתנות, יוזמה, סמכותיות שקטה שהעניקו‬ ‫לויניקוט בטחון ויציבות.‬ ‫האב נעדר רבות מהבית, נוכחותו הרגשית לא היתה מספקת וחווייה של החמצה ליוותה במשהו את היחסים‬ ‫של ויניקוט עם אביו. הילד גדל בחברת נשים רבות – אימו, אחיותיו, המטפלת, המבשלת, המשרתות והדודות‬ ‫מתאר עצמו כמי שגדל כבן יחיד עם כמה אימהות.‬ ‫אף שהוא גדל יחסית בנינוחות גופנית, באווירת שפע חומרי ובטחון רגשי חוויות שליוו אותו כל חייו, יש‬ ‫עדויות המצביעות על כך שאימו סבלה מהתקפי דיכאון. בשיר שלח לגיסו כשהיה בן 76, מתאר כי הוא הכיר‬ ‫את אימו כשהיא בוכה ושבילדותו הרגיש שעליו ללמוד לשמח אותה, להקל עליה, לעצור את דמעותיה ולרפאה‬ ‫השיר מסתיים במילים: "מחייתי הייתה להחיות אותה".‬ ‫אמא למטה בוכה,‬ ‫בוכה‬ ‫בוכה‬ ‫כך ידעתי אותה‬ ‫פעם בעודני שוכב בחיקה‬ ‫כמו עכשיו על עץ מת )שם משפחתה של אימו הוא ‪(WOOD‬‬ ‫למדתי לגרום לה לחייך‬ ‫לבלום את דמעותיה‬ ‫לשחרר את רגשות האשם שלה‬ ‫לרפא את המוות הפנימי שבה‬ ‫מחייתי הייתה להחיות אותה‬
  2. 2. ‫2‬ ‫הנושא של הילד הקשוב מידי לצרכי אימו והמוותר על ההתפתחות שלו, על החיוניות הטבעית שלו הוא אחד‬ ‫הנושאים שויניקוט יכתוב עליהם. כמו גם חשיבות האם "המחזיקה" את הילד )# לשכב על עץ( במובן המלא‬ ‫של המושג: החזקת הילד הן בידיים והן בנפש.‬ ‫במקום אחר )בהקדמה של קולקה ב"משחק ומציאות" שכנראה התבססה על תאוריה של אישתו השנייה (‬ ‫מצויין כי אמו הייתה, אישה חיונית וספונטאנית בהתנהגותה ובמבעה הרגשי, הייתה המקור העיקרי לאווירה‬ ‫החופשית ומלאת המשחקיות המשעשעת של הבית. קווי אשיותה לא רק שהופנמו על ידו והיו לחלק מהותי‬ ‫של אישיותו המשחקית, אלא כמעט ניתן לומר, הונצחו במכלול תורתו.‬ ‫ב- 0191, בהיותו בן 41, עבר, לפנימיה לנערים בקיימברידג'. החיים בפנימיה היו תוססים מאד ולצד‬ ‫הצטיינותו בלימודים, היה מעורב מאד פעיל "כדג בתוך המים. לשמחתו הרבה, היה חופשי אחר הצהריים‬ ‫וניצל זאת לפעילוית כגון, ריצה רכיבה על אופניים, שחייה, משחק כדור רגל .... שר במקהלת בית הספר ומיד‬ ‫לילה בלילה קרא סיפור באזני חברו לחדר...".‬ ‫הביוגרף של ויניקוט ברט קאהר טוען, ש"ההגלייה" הזאת מביתו, הייתה בין הגורמים להתעניינותו בעתיד‬ ‫בטראומה של קריעה טראומטית של ילדים מביתם. ואכן ויניקוט מילא תפקיד מקצועי במלחמת העולם‬ ‫השנייה, כשפינו את הילדים מלונדון.‬ ‫בפנימיה שבר את עצם הצוואר במשחק רוגבי וכששכב בחדר החולים של הפנימיה, החליט להיות רופא. הוא‬ ‫כותב: "הבנתי שכל חיי אהיה תלוי ברופאים אםאזיק לעצמי או אהיה חולה, והדרך היחידה להמנע מזה היא‬ ‫להעשות רופא בעצמי, ומאז והלאה לא סרה המחשבה הזאת, כאפשרות מעשית, ממוחי, אף על פי שידעתי‬ ‫שאבי ציפה שאכנס לעסק המשגשג שלו ואטול אותו לידי בבוא העת"‬ ‫בסיום לימודיו התיכוניים כאמור הוא העדיף שלא להצטרף לעסקי המשפחה ב- 6191 הגיע למכללת ג'יזס‬ ‫בקיימבריג' והתחיל לימודי רפואה.‬ ‫לימודי הרפואה שלו הופסקו בפרוץ מלחה"ע ה- ‪ I‬והוא עבד באגפים של האוניברסיטה שהפכו לבתי-חולים.‬ ‫שנה לאחר מכן בגיל 12, אולי בגלל העובדה שכמה מחבריו נהרגו בקרבות, התנדב לצי הבריטי כקצין רפואה,‬ ‫כירורג מתמחה. האונייה עליה שרת השתתפה באופן פעיל במלחמה וויניקוט, כרופא יחיד, הגיש עזרה‬ ‫לפצועים עליה.‬ ‫ב- 8191 שב להשלים את לימודי הרפואה בלונדון. במהלך לימודיו אושפז ל- 3 חודשים בשל מורסה באחת‬ ‫מריאותיו. התנסות אשר הביאה אותו למסקנה כי על כל רופא לחוות את חוויית החולה והאישפוז מתוך‬ ‫עצמו, מ"בפנים". מסקנה זו טמונים גרעיני רעיונותיו של ויניקוט על חשיבות החווייה הסובייקטיבית,‬ ‫וחשיבות ההבנה מתוך הזדהות ואמפתיה.‬ ‫מלכתחילה הוא התכוון להיות רופא כללי כפרי, אבל ב- 9191, כשהשאיל לו חבר את ספרו של פרויד "פשר‬ ‫החלומות" הספר עשה עליו רושם עז ולצד הצלחתו בעבודתו כרופא ילדים, החל התעניין במיוחד בהבנת‬ ‫ההפרעות הנפשיות אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים. לקובץ הפסיכואנליטי הראשון של כתביו )ספרו השני(‬ ‫קרא "מרפואת ילדים לפסיכואנליזה". הקולגות שלו גילו עויינות והסתייגו מההתעניינות שלו בקשיים‬ ‫הפסיכולוגיים של מטופליו.‬ ‫הוא לא ניגש לבחינות השלב השלישי בכירורגיה מיילדות וגינקולוגיה.‬ ‫בגיל 72 )3291(, סיים התמחות כרופא ילדים והתקבל לעבודה בשני בתי חולים יוקרתיים בלונדון. באחד מהם,‬ ‫בבית החולים פדינגטון גרין, עבד מסיום ההתמחות במשך 04 שנה.‬ ‫ב- 3291, נשא לאישה את אישתו הראשונה אליס בקסטון טיילור, שהייתה קדרית במקצועה. כבר לקראת סוף‬ ‫שנת נישואיו הראשונה, כנראה בעקבות קשים זוגיים, הוא התחיל באנליזה. המטפל היה ג'יימס סטרצ'יי,‬ ‫המתרגם של כתבי פרויד לאנגלית, אצלו טופל 01 שנים, 6 פעמים בשבוע.‬
  3. 3. ‫3‬ ‫ב- 5291 מתה אימו.‬ ‫ב- 7291, החל את הכשרתו כקנדידט במכון הפסיכואנליטי בלונדון.‬ ‫ב- 1391, יוצא לאור ספרו הראשון ‪ Clinical notes on disorders of childhood‬בו הוא מניח את היסודות‬ ‫לקשר בין הטיפול הרפואי לתהליכים פסיכולוגיים.‬ ‫ב- 3391 מתחיל את האנלךיזה השנייה שלו אצל ג'ואן ריבייר.‬ ‫ב- 4391 סיים את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי למבוגרים וב- 5391 היה הגבר הראשון בבריטניה שסיים את‬ ‫הכשרתו כפסיכואנליטיקאי לילדים אז גם נתן את הרצאתו ‪.The manic defence‬‬ ‫ב- 6391, התקבל לחברות מלאה בחברה הפסיכואנליטית הבריטית,.‬ ‫ב- 0491 הוא התמנה ליועץ פסיכיאטרי לתוכנית הממשלתית לפינוי ילדים מלונדון. הנסיון עם הילדים‬ ‫המפונים, הוביל אותו להבנה בדבר הקשר בין נטייה אנטי סוציאלית לחסך סביבתי.‬ ‫ב- 8491 מת אביו, הוא לוקה בהתקף לב ושנה לאחר מכן התגרש לאחר 62 שנות נישואין, בהן ליווה את‬ ‫אישתו במשבריה הנפשיים אותם שמר בדיסקרטיות יוצאת דופן.‬ ‫ב- 0591 נשא לאישה את קלייר ברייטון, עובדת סוציאלית אותה הכיר במהלך עבודה משותפת במלחמת‬ ‫העולם ה- ‪ .II‬הוא אמר עליה כי אילמלא נישא לה היה מת. אכן שנות חייו איתה מתוארות כמאושרות‬ ‫ולתרומתה לפריחתו האישית והמקצועית בעשרים שנות חייו האחרונות, אין עוררין. קלייר היא גם המקור‬ ‫העיקרי למידע ישיר על חייו האישיים, אשר למרות החברותיות הפשטות והישירות שלו היה אדם מאד‬ ‫דיסקרטי. ידידי הזוג ראו בהם "שני אנשים המשוגעים המשמחים איש את רעותו ואתחבריהם" ויניקוט אהב‬ ‫לקרוא קטעי ספרות קריאה דרמטית, לשיר, לנגן בפסנתר, נע בין אהבה למוסיקה הפופולארית "החיפושיות"‬ ‫והמוסיקה הקלאסית – באך.‬ ‫הוא נבחר פעמיים לנשיא החברה הפסיכואנליטית הבריטית והוא זכה לשם והכרה בינלאומיים.‬ ‫בעשרים השנים האחרונות לחייו, סבל ויניקוט מבעיות לב וממחלות שהלכו והכבידו על תפקודו. כ- 3 שנים‬ ‫לפני מותו לקה בהתקף לב קשה, מלווה במחלת ריאות דבר שדרש תקופת החלמה ארוכה. בחודשים‬ ‫האחרונים סבל מכאבים ומדברים שכתב ואמר לתלמידיו, חבריו וקרוביו, ניתן ללמוד שהוא ידע על מותו‬ ‫הקרב. על אף מצבו הוא המשיך להרצות ולכתוב . בערב שקדם למותו צפה בסרט ולפני שהלך לישון אמר‬ ‫לאישתו שהסרט הסב לו אושר.‬ ‫הוא נפטר בביתו שבלונדון ב- 52 בינואר 1791 בהיותו בן 47.‬
  4. 4. ‫4‬ ‫ויניקוט, התחיל כרופא ילדים. הוא היה קלינאי ולא תאורטיקן.‬ ‫התאוריה של ויניקוט עוסקת בחשיבות הינקות והגיל הרך בהתפתחות האדם. הוא לא האמין בכך שיצר לב‬ ‫האדם רע מנעוריו )כמו מלני קליין(, אלא שהאדם נולד טוב וצריך לתת לו להתפתח באופן טבעי. המניע‬ ‫להתפתחות הוא לא הצורך לתעל מתח ייצרי )פרויד( או הצורך להתמודד עם סכנה, אלא העברת הטיפול‬ ‫מהאם-תינוק לתינוק. הוא חשב שהדחפים הם המקור לספונטניות ויצירתיות, התוקפנות אינה דחף מוות או‬ ‫הרס אלא מוטיליות. בניגוד לפרויד שגרס שיש לתרבת את הדחפים )לעשות סובלימציות(, הוא טען שצריך‬ ‫שהדחפים יגוייסו לשרות החיים, היצירתיות והספונטניות. )כדי לינוק צריך להפעיל פה, לנגוס, אבל בשרות‬ ‫החיים לא ההרס(. אגרסיה לפי דעתו היא תגובה לתסכול.‬ ‫הוא התנגד ללמד אמהות, בטענה שאימהות היא אינטואיטיבית לאמא.‬ ‫הוא לא נותן משקל רב לגורמים המולדים אלא לסביבה - עד כמה מאפשרת הדרגתיות במפגש עם המציאות,‬ ‫כמה נותנת מקום למוטיליות הנחוצה לנפרדות )פגיעה מוקדמת בסביבה המתחזקת, גורמת לתינוק להיות‬ ‫מודע וצריך להגיב למציאות החיצונית מוקדם מידי, הוא מפתח מערכת הגנה נוקשה. ולהיפך, סביבה טובה‬ ‫מידי מונעת...(‬ ‫ויניקוט מתייחס להסתגלות כפוייה כמצב פתולוגי, אדם בריא הוא לא סתגלן אלא חי ומשרת את יצריו.‬ ‫ויניקוט לא גיבש תאוריה סיסטמתית על האישיות עם התפתחות, דינמיקה ופסיכופתולוגיה. אלא, פירסם‬ ‫בכתביו אוסף של רעיונות ומושגים.‬ ‫הוא מדגיש את המושג ‪=) ego relatedness‬בטחון בסיסי בקיום, כשיש חוויה בסיסית טובה ותומכת, שנותנת‬ ‫בטחון ושלווה( שהוא תוצאה של חוויה בסיסית טובה בשלבים הראשונים של החיים, שכן יחסי אובייקט‬ ‫חשובים להתפתחות ובלי יחסים שנותנים שלווה בעצם היותם, לא מתפתח אגו. בקרבת אמא מספיק טובה,‬ ‫התינוק מפתח זהות ושלמות כחלק מחוויה כללית של להיות בקשר תומך. כך, כשחוויה זו היא חלק קבוע‬ ‫מתחושת העצמי, התינוק מסוגל להיות גם בלי האם לתקופות יותר ארוכות, בלי להרגיש בודד ובחוסר קשר.‬ ‫יצור אנושי לא יכול לחיות בבידוד. התמיכה בילד, נעשית אח"כ גם ע"י הסביבה, ואפילו ע"י‬ ‫חפצים )‪ (transitional-object‬שמקבלים משמעות של אלמנטים תומכים. ילדים יגיבו בחרדת עזיבה אם‬ ‫יעלמו החפצים הללו או אנשי הסביבה התומכת )‪ . (supportive person‬כשאדם באופן בסיסי הוא לא ‪ego‬‬ ‫‪ related‬הוא יפתח חרדת עזיבה קשה. אגו ‪ unrelatedness‬הוא החומר הבסיסי לחולשת אני, הפרעה‬ ‫בהתפתחות יחסי אובייקט ראשוניים והתפתחות פסיכופתולוגיה.‬ ‫איך זה מתרחש?‬ ‫לפי ויניקוט, הפסיכופתולוגיה כולה נובעת מכישלון ה- ‪ primary maternal preoccupation‬הוא מבחין‬ ‫בין שני סוגי פתולוגיה:‬ ‫1. ‪ - Prevention‬מניעה מוחלטת, חסך טוטאלי, אף פעם לא היתה לאדם דמות מעניקה. אנשים אלה יהיו‬ ‫פסיכוטים נרקציסטים.‬ ‫2. ‪ - Deprevention‬חסך חלקי. מצבים בהם היה או יכול היה להיות רגע של אילוזיה, אלא שהיא השתבשה‬ ‫במהלך ההתפתחות. אנשים אלה סובלים מהפרעת אישיות.‬ ‫באופן טבעי האמא עושה גמילה הדרגתית מה- ‪" =) primary maternal preoccupation‬מחלה", המצב‬ ‫הסימביוטי של האמא, כמעין שעון ביולוגי שיש בו התאמה מלאה ומוחלטת של האם לילד(. אם בעייתית היא‬ ‫זו שלא יכולה לגמול את התינוק ממצב זה באופן הדרגתי, או *מתוך קושי לגמול את הילד בהדרגתיות כי לא‬ ‫יכולה להגמל מהסימביוזה ואם **בגלל שמעולם לא יכלה להכנס לסימביוזה ולתת לו מה שזקוק, או‬ ‫***שגומלת אותו בחדות רבה מידי. רק אם יקבל אמהות טובה מספיק, יתפתח בצורה אישית ייחודית‬ ‫ואמיתית. ואם לא, הוא יהיה אוסף של תגובות להפצצה/לחדירה )‪ ( impingement‬של האם בדרישותיה‬
  5. 5. ‫5‬ ‫וצרכיה שלה, וה- ‪ true self‬ישאר חבוי מאחורי ה- ‪ false self‬ויהיה סתגלן ומתאים עצמו. האמהות הטובה‬ ‫נותנת תמיכה להתפתחות האגו.‬ ‫היכולת להיות לבד, מתפתחת על סמך היכולת להיות לבד בנוכחות האם, הוא מרגיש מספיק בטוח באם והוא‬ ‫יכול להרשות לעצמו לשכוח אותה לרגעים )‪. (being‬‬ ‫איזולציה - זהו חסר ביחסי אובייקט פנימיים, זהו דבר שלילי. אפשר להיות באיזולציה גם בנוכחות אחרים.‬ ‫לעומת זאת, בדידות - זהו קונספט פחות אבסולוטי. מרגישים בודדים כשהקשר לא מספיק טוב. אם משהו‬ ‫באופן בסיסי מרגיש ‪ , unrelated‬להיות לבד יתקשר אצלו לחוויה של איזולציה ו"האחרים" נחווים כלא‬ ‫ממשיים אפילו אם הם נוכחים. היכולת להיות לבד בגיל מבוגר, קשורה לתחושה של פרטיות והנאה, ריאליות‬ ‫בתוך עצמו עם או בלי אחרים. אפשר אף פעם לא להרגיש לבד-באיזולציה אם במציאות הפנימית האדם‬ ‫מרגיש ‪ . related‬אם לאדם היתה אימהות בסיסית טובה הוא ירגיש תמיד בהתייחסות, לא בודד.‬ ‫הפחד הגדול ביותר של התינוק הוא מפני החדירה )‪ (impingement‬שההיפוך שלו הוא ה- ‪ = holding‬החזקה‬ ‫בלי דרשנות, כשהאם אוחזת בילד בלי לדרוש שיתאים את עצמו אליה. התינוק צריך להיות בהתחלה סתם‬ ‫מרוצה מה-‪ , being‬יש לו הנאה פשוטה מלהיות עם האם.‬ ‫כשהאם מתייחסת לתינוק ברמה של ‪ being‬היא חשה אותו, מתאימה את הקצב, בקומוניקציה לא וורבאלית,‬ ‫אח"כ מתייחסת ברמה של ה- ‪ . doing‬זוהי רמה פרימארית אותה חייב הילד כדי להתפתח. חווית ה- ‪being‬‬ ‫זהו הבסיס להגשמת פוטנציאל ופתוח אישיות תוך התייחסות בינאישית.‬ ‫בכל אדם יש אלמנט נקבי שמתבטא ב- ‪ being‬ואלמנט זכרי שמתבטא ב- ‪ . doing‬שד אמהי מאפשר לחוות‬ ‫סיפוק מעצם ה- ‪ ,being‬שד זכרי זו אם שתלטנית, אם שמנסה לעשות דברים לילד.‬ ‫שני האלמנטים צריכים להיות באינטגרציה והם מייצגים שתי צורות של יחסי אובייקט:‬ ‫ה- ‪ - doing‬אלה הדחפים ששואפים לפעילות, עשייה, נפרדות, סיפוק.‬ ‫ה- ‪ - being‬קשור להזדהות, לחוויות זהות של סובייקט-אובייקט, לחוויות רגשיות כבסיס ליכולת להיות.‬ ‫למשל, אם בטיפול יודעים משהו ע"י אמפטיה, זוהי רמת יחסי אובייקט של ‪ ; being‬אם ע"י חשיבה וחקירה,‬ ‫זו רמה של ‪ being .doing‬היא היכולת להיות עם המטופל; ‪ doing‬היא היכולת לעשות משהו למענו.‬ ‫קומוניקציה לא וורבאלית, ע"ס הרגשה - אלמנט נשי ; קומוניקציה וורבאלית, ע"ס מחשבה - אלמנט גברי.‬ ‫ויניקוט טוען שה- ‪ being‬יותר מפותח אצל נשים.‬ ‫בתחילת טיפול, המטפל גם אם הוא גבר, צריך לעבוד יותר עם ה- ‪ being‬ורק אח"כ לשלב את החלק של ה-‬ ‫‪ .doing‬בכל הפתולוגיות נכון להתחיל עם חוויה של להיות יחד לא דרשני. יש לתת לפציינט לחוות את ה-‬ ‫‪ being‬שהוא תשתית היחסים, משקף לפציינט מי הוא, משקף לו את עצמו ואת הפוטנציאל שלו.‬ ‫ויניקוט התנגד לתרופות, ראה בהן סוג של ‪ doing‬שמבחינתו זה ההפך מלהיות עם הפציינט.‬ ‫מונחי יסוד‬ ‫‪ - self‬זוהי הזהות האישית, שבתחילת החיים אינה קיימת ולכן עוד אין רלבנטיות למושג הזה אז. אין ‪self‬‬ ‫בראשית החיים, מה שיש זה גרעיני ‪ ego‬שהם פוטנציאלים מולדים )סנסוריים, מוטוריים(. מושג זה נעשה‬ ‫רלוונטי רק עם היווצרות המודעות העצמית, עם תחילת החשיבה, רק כשהילד תופס איך שאחרים תופסים‬ ‫אותו. יש ‪ self‬כשהילד נעשה ייחודי ונפרד בגיל 3-2 שנים.‬ ‫אין הפרדה בין סלף ותפיסת סלף.‬
  6. 6. ‫6‬ ‫‪ - Primary maternal preoccupation‬זהו מצב פסיכולוגי מיוחד, המתרחש בשבועות שלפני הלידה‬ ‫ואחריה. זוהי רגישות מוגברת שהולכת וגדלה במיוחד לקראת סוף ההריון, נמשכת שבועות מספר לאחר‬ ‫הלידה וקשה לזכור אותה לאחר שחלפה. הזכרון של תקופה זו נוטה לעבור הדחקה. מצב זה הוא "חולני"‬ ‫בהשוואה למצב תקין לפני הריון כי זה מצב של נסיגה או דיסוציאציה, או פוגה )הפרעה במודעות, ניתוק( אך‬ ‫הוא נורמטיבי לתקופה סביב הלידה. אם זה לא היה קורה סביב הלידה זה נחשב היה פתולוגי. האם צריכה‬ ‫להיות בריאה כדי "לחלות" במחלה הזאת ולצאת ממנה, כשהילד משחרר אותה. רק אמא בריאה יכולה‬ ‫להכנס למצב סימביוטי ולצאת ממנו. זהו מצב רגרסיבי )אפשר לראות בדכאון שאחרי לידה, הגנה מפני כניסה‬ ‫לסימביוזה(.‬ ‫מצב ה- ‪ pmp‬כולל 3 תפקודים עיקריים:‬ ‫1. ‪ - Holding‬זוהי תמיכה אינטגרטיבית שהאם מעניקה והיא מאפשרת לילד לפתח את האגו שלו. התמיכה‬ ‫נעשית בהתחלה ע"י הגנה פיזית על הילד כך שיוכל לקלוט את גרויי הסביבה בלי שיציפו אותו. היא מכוונת‬ ‫אותו אל הגרויים, מעכלת עבורו את הגרויים ונותנת לחושים שלו לעכל את המציאות. האם חייבת להיות מאד‬ ‫מחוברת לילד כדי שתחוש את צרכיו ותשתנה בהתאם להם. צרכי התינוק משתנים מרגע לרגע והרגישויות שלו‬ ‫גם הן דינאמיות. בדרך זו הוא לומד להכיל את רגשותיו כמו שהאם.‬ ‫2. ‪ - Handling‬זוהי ההענות של האם למימד הסומאטי. זוהי תמיכה גופנית בעיקר ומתייחסת לטיפול הפיזי,‬ ‫הטיפול בצרכי הגוף של התינוק: ההחתלה, ההאכלה, הליטוף וכו'.‬ ‫הנפש מתחילה להבנות מסיפוק צרכי הגוף. דרך ההנדלינג הוא יפתח את הזהות הגופנית, ירגיש שהוא מאורגן‬ ‫במישור הגופני, שהוא שלם ולא אוסף של אברים. נוצרת אינטגרציה סומטית, פרסונליזציה.‬ ‫כאשר האדם רואה את האברים שלו כנפרדים ממנו, עם אוטונומיה משל עצמם, זהו דהפרסונליזציה - חסרה‬ ‫המחוברות שנותן ההנדלינג. למי שיש סימפטומים גופניים על רקע נפשי, יתכן שחווה קושי בפונקציה זו וכך‬ ‫הוא נשאר במודעות מופרזת לאברים בלי אינטגרציה שלהם.‬ ‫3. ‪ - Object presenting‬זהו תפקיד האם בהצגת העולם בפני הילד. האם משמשת גשר בין גרויי הסביבה‬ ‫והילד. היא מעבדת את המציאות לתינוק כדי שהוא יוכל לקלוט אותה בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו.‬ ‫כשהילד מרגיש שהוא קולט את החיים כך שהם מובנים לו הוא חש שהם חלק ממנו. שהוא זה שברא אותם‬ ‫ואז העולם לא תוקפני ומאיים. העולם הוא כבר לא ‪ not me‬שרוצה ברעתו, אלא יש קבלה של החוץ שנעשית‬ ‫בהדרגתיות וניתנת לעיכול.‬ ‫יש אמהות שהן טובות בתחומים רבים, מסוגלות לחיים עשירים, אך אינן מסוגלות להיות ב"מחלה"‬ ‫נורמאלית זו. יש שמשיגות זאת עם ילד אחד ולא עם ילד אחר, יש שאינן מצליחות במשימה ומתגייסות לאחר‬ ‫מספר שבועות מול המשימה כדי לתקן מה שהוחמץ והופכות לתרפיסטיות במקום אמהות.‬ ‫תקלות בהתפתחות ה"מחלה" הזאת:‬ ‫1. בריחה לבריאות או לשפיות, כשלא נכנסת ל"מחלה"‬ ‫2. התעניינות אחרת שלא נזנחת כמו להמשיך ללכת לעבודה מייד לאחר הלידה )יכול לקרות כשיש הזדהות‬ ‫זכרית חזקה(‬ ‫3. כשיש פריאקופציה פתולוגית עם התינוק והזדהות ממושכת‬ ‫לעיתים האם מחליפה פריאקופציה עם התינוק בעיסוק יתר בבעיות קודמות שהיו לה, מה שמאפיין אמהות‬ ‫דכאוניות.‬
  7. 7. ‫7‬ ‫לסיכום,‬ ‫‪ - Holding‬מתן תמיכה לאגו בשלב "התלות המוחלטת", אז יכולה להתרחש אינטגרציה של האני ויכול‬ ‫להתפתח ‪ =) ego relatedness‬קשר טוב כתוצאה מהחזקה טובה, להרגיש טוב בלי להרגיש באיזולציה. אדם‬ ‫שאין לו את זה, ירגיש חרדת עזיבה חזקה(.‬ ‫בתחילה מדובר על אחזקה פיזית שבאמצעותה מתבטאת האהבה, שכוללת רגישות העור, המגע, הטמפרטורה,‬ ‫רגישות שמיעתית, וויזואלית, הרגישות לאי הידיעה של התינוק לקיום של משהו אחר חוץ מעצמו.‬ ‫טיפול רוטיני בתינוק שהולך בד בבד עם השינויים הפסיכולוגיים והפיזיים של התינוק, מתייחס לאופן בו האם‬ ‫מבינה את התינוק, מחכה, מקבלת את הסכמתו ולהכרה שלה שהיא מחזיקה אותו. זה מצב של מעין מיזוג.‬ ‫ע"י אחזקה נכונה, התינוק מקבל את הגוף כחלק מהסלף ומרגיש שהסלף נתון בתוך הגוף )ה- ‪ self‬בנוי מ-‬ ‫‪ body-self‬ומ- ‪ (mental-self‬ההולדינג מתחיל מה- ‪.body-self‬‬ ‫גבולות הגוף או העור, מגדירים בעצם ועושים אבחנה בין אני ולא אני וזה הבסיס לפרסונליזציה )=ההרגשה‬ ‫שאני בנאדם(. תחילת ההתפתחות הזאת, תלוייה ביכולת האם לאחד ההתערבות הרגשית שלה שהיא במקורה‬ ‫פיזית ופיזיולוגית.‬ ‫- כשהאם עושה הולדינג נכון, התינוק מוחזק כך שהוא לא יודע שהוא עשוי חלקים חלקים. בידיה ובעיניה‬ ‫החלקים הופכים להיות שלם אחד. אחידות זו שהיא כ"כ חיונית לאינטגרציה של האגו - היא גם הבסיס‬ ‫לקואורדינציה הגופנית, לחינניות שבתנועה, להנאה שבפעילות הפיזית בהן הפרט יכול בכל פעם לגלות את‬ ‫הסלף. אצל פציינטים עם בעייה באחזקת גופם: מגושמים, מסורבלים, כפופים וכד', כנראה היתה בעייה עם‬ ‫ה- ‪.holding‬‬ ‫מציאות פנימית - זוהי צומחת מהפנטזיה של הילד, שמתבטאת בראשית החיים ע"י אלבורציה דימיונית של‬ ‫חלקים סומאטיים, פונקציות, תחושות וכו'. התחלת המציאות הפנימית אצל ויניקוט מבוססת על דברים‬ ‫קונקרטיים: על בסיס החוויות המתרחבות יחד עם ההתפתחות הנוירולוגית, מתפתח העולם הפנימי ונעשה‬ ‫עשיר יותר.‬ ‫תלות - אין תינוק לבד. יש תמיד תינוק עם משהו, התינוק הוא תמיד חלק מקשר. לא יכולה להיות התפתחות‬ ‫ללא סביבה מאפשרת, מזרזת, מעודדת. לתלות שלושה שלבים:‬ ‫א. תלות אבסולוטית - שבה התאמת האם לתינוק מקסימאלית. התינוק מקבל ונהנה/סובל.‬ ‫ב. תלות יחסית - הילד נעשה ער לכך שהאם היא זו שמטפלת בו, הם לא יחידה אחת, אבל עדיין‬ ‫אינו מבדיל באופן מלא בינו לבינה.‬ ‫ג. לקראת אי-תלות - זוהי יכולת של עשייה עצמית, עי"כ שהילד צובר התנסויות וזיכרונות של‬ ‫הטיפול בו ועושה אינטרוייקציה של פרטי הטיפול שבזכותה הוא יכול לפתח תחושה של‬ ‫אמון בסביבה. אי התלות לעולם אינה מלאה, כי תמיד הפרט והסביבה תלויים זה בזה.‬ ‫‪ - True & False-self‬כאשר האם ממלאת את 3 הפונקציות הללו, כשהאם הטובה דייה הולכת לקראת‬ ‫האומניפוטנטיות של התינוק ונותנת לה משמעות, היא חוזרת על כך שוב ושוב: על החוויה האומניפוטנטית.‬ ‫ה- ‪ true-self‬מתחיל לקבל חיים ע"י הכוח שניתן לאגו החלש, ע"י חיזוק האם את הביטויים האומניפוטנטיים‬ ‫של התינוק. נוצר העצמי האמיתי ומסביבו הכוזב.‬
  8. 8. ‫8‬ ‫כאמור, ההתקשרות הראשונה של התינוק עם העולם היא סומאטית. הרמזים הראשונים מצד התינוק ניתנים‬ ‫דרך הגוף והאם אמורה לקלוט אותם. כשיש הענות מצד האם, התנועות הסומאטיות מתפתחות לעבר‬ ‫קומוניקציה.‬ ‫גם הרפלקסים מתפתחים למשהו רצוני ותקשורתי,כמו החיוך למשל.‬ ‫לכ"א כבר מהלידה יש סלף עם גרעין פנימי וייחודי רק לו. הגרעין הזה הוא לא תקשורתי ונקרא‬ ‫‪ ,Uncomunicated self‬שהופך במרוצת הזמן ל- ‪.true self‬‬ ‫אמא פחות טובה, לא קולטת או נענית ל- ‪) gestures‬מחוות, מבעים( של התינוק ובמקום זאת מכניסה את‬ ‫המבעים של עצמה, מבינה ברמזים של התינוק את הצרכים שלה עצמה ולא של התינוק, מה שמקבל משמעות‬ ‫של כניעה מבחינת הילד: כי במקום להתאים את עצמה לצרכיו, הוא צריך להתאים את עצמו אליה )הוא ה-‬ ‫‪ self-object‬שלה(.‬ ‫כניעה זו של הילד היא השלב הראשון של ה- .‪ f.s‬והיא תוצאה של אי יכולת האם לנחש ולהרגיש את צרכיו.‬ ‫דרך ה- .‪ f.s‬הוא בונה מערכת של יחסים מזוייפים וע"י אינטרוייקציה, הוא אף מגיע לעשות הצגה של להיות‬ ‫אמיתי, הוא חושב שזה באמת הוא. כך שהוא יכול לגדול להיות כמו האם, המטפלת, האב, כל מי ששולט‬ ‫בסביבה.‬ ‫הפונקציה של ה- .‪ f.s‬היא להסתיר את ה- ‪ ,true-self‬את הפוטנציאל, ע"י כניעה לדרישות הסביבה. קיימות 6‬ ‫דרגות חומרה של .‪ . f.s‬בדרגה החמורה, ה- .‪ f.s‬שולט בכל תחומי החיים של הילד, ה- ‪ true-self‬חבוי לחלוטין‬ ‫ואינו יכול לקיים כל קשר עם המציאות. האדם מרוחק מהחוויה שלו את עצמו, הוא לא יודע מי הוא. הדרגה‬ ‫החמורה ביותר, תוביל לסכיזופרניה בה יש רק .‪ f.s‬ללא שום גרעין משלו.‬ ‫במצב הפחות חמור, ה- ‪ f.s‬עדיין דומיננטי, אבל הוא נבנה כדי להגן על ה- ‪ t.s‬כי מסוכן לבטא אותו. למשל, אם‬ ‫חושב שמסוכן עבורו לבטא כעס. זוהי עדיין הגנה מאסיבית, כי האדם חש את עצמו האמיתי אבל מפחד‬ ‫מלהביע אותו בגלל חשש מאובדן אהבה או נטישה אינו מביע אותו.‬ ‫במצב של בריאות, יש אספקט נכנע ומשתף פעולה של ה- .‪ . f.s‬כלומר, היכולת של הילד להיכנע ולעשות פשרה‬ ‫זה חלק שעוזר לילד להגיע לאדפטציה חברתית. הפשרה תפסק אם הנושא נעשה קריטי עבור הילד. אז, הילד‬ ‫הבריא לא יוותר וה- ‪ true-self‬יתבטא ויבטל אל ה- .‪ f.s‬הנכנע . )הבריא הוא לאו-דווקא הסתגלן, אלא זה‬ ‫שיודע איך ומתי להביע את עצמו האמיתי ולא מביע את עצמו בלי גבולות.‬ ‫ככל שהפער בין האני האמיתי והשקרי גדול יורת, כך האני האמיתי יותר חנוק והפתולוגיה יותר גדולה.‬ ‫לעיתים האני השקרי מתחבר ליכולות האינטלקטואליות המוערכות ע"י החברה, ומתנתק מרגשות האני‬ ‫האמיתי. אצל אנשים אלה נראה תנודות בהערכה העצמית: לרגע חש מושפל לרגע נערץ, פעם רצוי ופעם דחוי.‬ ‫תנודות אלה משקפות את הפער ביום האני האמיתי והשקרי. מה שמעיד על ‪ impingement‬שנכפה על הילד,‬ ‫לא אפשר לו לבטא את עצמו וחייב אותו להתבטא בהתאם לציפיות ההורים ולא יאבד את אהבתם. הפחד‬ ‫מגילוי האני האמיתי יכול גם לבוא לידי ביטוי בפחד מספונטניות, תחושת ריקנות ושעמום. רגישות יתר‬ ‫לציפיות של אחרים, מה שמכניס לדריכות ומתח.‬ ‫בסוף מאמרו על ה- ‪ true‬וה- ‪ ,(1965) false self‬ויניקוט מביא מסקנות עבור המטפל:‬ ‫- בטיפול באישיות שיקרית, המטפל יכול להתקשר רק ל-‪ false-self‬של המטופל, זה כמו לדבר עם המטפלת‬ ‫של הילד ולא עם הילד. הטיפול לא מתחיל אלא רק אחרי "שהמטפלת משאירה את הילד עם האנליטיקאי"‬ ‫- ברגע המעבר, כאשר המטפל מתחיל ליצור קשר עם ה- .‪ t.s‬תהיה בהכרח תקופת תלות קיצונית.‬
  9. 9. ‫9‬ ‫- המטפל צריך לספק את צרכי התלות של המטופל. העבודה הטיפולית תתקדם יותר אם נכיר ב"חוסר‬ ‫הקיום" של הפציינט עם ה- .‪ f.s‬מאשר עם נעבוד בצורה ממושכת עם הפציינט על בסיס מנגנוני ההגנה שלו.‬ ‫- ה-.‪ f.s‬יכול לשתף-פעולה ללא גבול עם המטפל גם בניתוח ההגנות אבל לא יהיה לכך ערך אם המטפל לא‬ ‫יציין בדרך ספציפית העדר אפיון עיקרי של הפציינט, כמו להגיד לו "אין לך פה", או "עוד לא התחלת‬ ‫להתקיים" )זה אולי מסוכן, אבל העיתוי חשוב(. הצהרות כאלה פותחות קומוניקציה עם האני האמיתי. האני‬ ‫השקרי יכול לרמות את המטפל אם הוא לא יבחין שמשהו מרכזי חסר בטיפול.‬ ‫‪ - Impingement‬חודרנות, הפצצה כפייה. זהו מושג המסביר את ניצני ההתפתחות הבעייתית. כאשר ההורה‬ ‫כופה את חוויותיו וצרכיו שלו על הילד ולא מאפשר התפתחות הגרעין של האני האמיתי. כאשר ההורה לא‬ ‫מעכל את המציאות ומתאים אותה עבור הילד, אלא מביא את הילד למה שהוא חושב שמתאים. כאשר ההורה‬ ‫לא נותן לילד את ה- ‪ going on being‬אלא כופה עליו, נוצר שיבוש בביטוי של האישיות האמיתית.‬ ‫הפסיכותרפיה באה לתקן את ה- ‪Impingement‬‬ ‫שייצר אני שקרי מנותק מאד מהאני האמיתי. התיקון נעשה ע"י חזרה לשלב האילוזיה ורק לאחר שנצבר כוח‬ ‫מהשלב הזה, ניתן לפגוש את המציאות ולקבל את הדיסאילוזיה. לכן, בטיפול האווירה היא רגרסיבית. זהו‬ ‫למעשה הטיפול של האם המספיק טובה בתינוק יש בו: ‪ being, holding‬ואפילו ‪ .handling‬רק כך תתאפשר‬ ‫חוויית הדיסאילוזיה הטובה וכך תתגלה האישיות האוטנטית שהיא ספונטנית ויצירתית.‬ ‫‪ - Transitional-object‬התרומה הגדולה ביותר של ויניקוט היא בתחום זה )"האילוזיה", "המרחב‬ ‫הפוטנציאלי"(. הוא גילה על-סמך הסתכלות בתינוקות, צורות פרימיטיביות של התייחסות ומשחק של התינוק‬ ‫”‪ . “first not me possession‬יחד עם מציצת האצבע של התינוק והלטיפות של עצמו, הוא לוקח סמרטוט‬ ‫או סדין לפה, או מושך חוטי צמר ומשתמש בהם ללטיפה או בולע אותם, או משמיע קולות ורעשים. הוא מניח‬ ‫שלפעולות אלה מתלוות פנטזיות ומחשבות, שלכל אלה קורא ויניקוט ”‪ . “transitional phenomena‬החפץ‬ ‫נעשה חיוני הוא משתמש בו כשהוא הולך לישון והוא מהווה הגנה בפני החרדה. במיוחד מפני חרדה‬ ‫דפרסיבית )חרדת פרידה( וזהו ה- ‪.T.O‬‬ ‫האמא משאירה את הסמרטוט מלוכלך ומסריח, היא יודעת שע"י הרחיצה שלו היא מפרה את ההמשכיות‬ ‫בחוויות התינוק ושזוהי הפרה שעלולה לקלקל את המשמעות והערך של האובייקט עבור הילד. תחילת‬ ‫השימוש בו משתנה, מ-6 ח' ל- 21 ח'.‬ ‫איכות קשר התינוק ל- ‪ T.O‬מתאפיינת ב:‬ ‫1. לתינוק יש תחושת זכות על האובייקט ואומניפוטנציה לגביו‬ ‫2. התינוק מחבק מלטף אוהב והורס אותו‬ ‫3. אסור ל- ‪ T.O‬להשתנות אלא רק ע"י הילד עצמו‬ ‫4. עליו להתקיים למרות האהבה החזקה ואפילו ההרס והאגרסיה החזקים שמופנים אליו‬ ‫5. על ה- ‪ T.O‬לתת חום, להתנועע, שתהיה לו טקסטורה, או לעשות משהו שיהיה לילד תחושה שהוא בעל‬ ‫חיות משל עצמו‬ ‫6. ה- ‪ T.O‬אינו הלוצינציה. מנקודת ראותינו הוא בא מהחוץ, אך לא כן מנקודת ראותו של הילד. כמו כן הוא‬ ‫גם אינו בא מבפנים, לכן הוא אובייקט מעבר‬ ‫7. גורלו לעבור דה-קטקסיס, הוא לא נשכח אבל נעשה מיותר.‬
  10. 10. ‫01‬ ‫ה- ‪ T.O‬מאבד את משמעותו זאת משום שה-‪ transitional-phenomena‬נעשה דיפוזי ומתפשט על כל‬ ‫הטריטוריה שבין המציאות הפסיכית הפנימית והעולם החיצון. כלומר, על כל שדה התרבות. )התרבות לא‬ ‫באה מהחוץ ולא מבפנים, זה משהו בין פנים לחוץ, בין החוויה והמציאות. המימד היצירתי הוא המשותף בין‬ ‫התרבות וה-‪ : transitional-phenomena‬משהו שבא מבחוץ, מקבל נופך פנימי והופך למשהו אחר המקובל על‬ ‫כל האנשים(.‬ ‫ה- ‪ T.O‬הינו ביטוי של האני האמיתי, משהו שהתינוק לוקח מבחוץ ומעניק לו טעם ונופך אישי. ויש לו גם‬ ‫תפקיד הגנתי של פרידה מהאם.‬ ‫המקור התאורטי של ה-‪ T.O‬הוא תחום האילוזיה, כי הוא גם אני וגם לא אני. יש מעין הסכמה, שאף פעם לא‬ ‫נשאל האם יצרת אותו או שהוא הוצע לך מבחוץ. הנקודה היא שלא צריך לקבל החלטה אם זה כך או כך. יש‬ ‫להרשות לפרדוכס הזה בין אני ללא אני, קיום בטיפול בכל תינוק.‬ ‫הפונקציות של ה- ‪:transitional object‬‬ ‫1. תחליף - בתחילת ההפרדות מגיל 3 חודשים יש קושי בפרידה מהאומניפוטנטיות, מהאם‬ ‫והאובייקט משמש כתחליף‬ ‫2. אשליית בטחון - האובייקט נותן כוח להתמודד עם הבדידות ועם המציאת הקשה בכך שהוא‬ ‫נותן אשלייה של בטחון‬ ‫3. האובייקט נותן את היכולת לגייס את המציאות לשרות האני בכך שמאפשר לבנות את הלבד‬ ‫4. האובייקט נותן את תחילת בקורת המציאות מאחר והאובייקט שייך למציאות הוא‬ ‫ה- ‪first not me‬‬ ‫האובייקט משמש לתחילת הדיפרנציאציה בין הפנים לחוץ‬ ‫5.‬ ‫האובייקט משמש להכרות אחרת עם העולם. אם עד עכשיו הכיר את העולם דרך הערוץ‬ ‫6.‬ ‫הסנסו-מוטורי הרי שמעכשיו יש גם חשיבה ומכלול של רגשות‬ ‫האובייקט משמש לפיתוח היכולת לסימבוליזציה.‬ ‫7.‬ ‫האובייקט מפתח יצירתיות בכך שהילד נותן משמעות סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית‬ ‫8.‬ ‫האובייקט עוזר במצבי חסך, במצבים של מעבר ושינוי. כדי להתמודד עם המציאות, הילד פונה‬ ‫9.‬ ‫אל האובייקט במקום אל האם‬ ‫‪The capacity to be alone & the capacity to feel concern‬‬ ‫היכולת להיות לבד - היא הישג התפתחותי בו האדם מסוגל להכיל את עצמו. מתגבשת היכולת‬ ‫‪ to be‬להבדיל מאדם שחייב כל הזמן ‪ to do‬כשהוא לבד, כדרך לברוח מלהיות עם עצמו.‬
  11. 11. ‫11‬ ‫יחסי אובייקט‬ ‫לפי ויניקוט בתהליך הגדילה יש שני מרכיבים עיקריים, המלווים בקשיים:‬ ‫1. אינטגרציה של האגו, הכרוכה בקושי במפגש עם המציאות הכואבת‬ ‫2. בניית יחסי אובייקט, הכרוכה במעבר מתלות מוחלטת לעצמאות והכרה בבדידות ובנפרדות.‬ ‫הכוח לגדול, נוצר דרך הקשר שמתחיל באובייקט סובייקטיבי דרך ה- ‪ transitional phenomena‬עד ליחסי‬ ‫אובייקט שלמים.‬ ‫הפאזה הראשונה - התלות המוחלטת, שבה האם היא אובייקט סובייקטיבי‬ ‫בפאזה זו מתאפשרת האילוזיה שהמציאות הפנימית והחיצונית זהות וכאילו הוא יצר וברא את האובייקט.‬ ‫בתחילה העולם הוא אינו עולם של אובייקטים, אלא של ‪ body needs‬וסיפוקם. בהדרגה נעשית אלבורציה של‬ ‫החוויות הפיזיות, מתפתחת הפסיכולוגיה וה- ‪ .ego needs‬הצורך של האגו הוא ב- ‪ holding‬ללא‬ ‫‪ ,impingement‬ושימור החוויה של ה- ‪.going on being‬‬ ‫התינוק מתחיל את החיים בפוזיציה של ‪ ,I-ness‬של כיף, של משהו שמחזיק אותו, עם תחושה של ‪.well being‬‬ ‫אבל, הוא יצור לא בשל, שנמצא על סף חרדה שאי אפשר לשאתה. כשיש הפרעה תתפתח פרנואידליות בגלל‬ ‫חרדת אניהילציה )ולא בגלל שמתחיל בפוזיציה הפרנואידית(.‬ ‫האם צריכה להיות בעמדה של - ‪ Primary maternal preoccupation‬ותפקידה הוא להשאיל את העצמי‬ ‫שלה כדי ליצור סביבה מגינה, מתחזקת, מכילה. היא צריכה להיות מסוגלת לנוע במרחב הפוטנציאלי בין‬ ‫מציאות פנימית לחיצונית, פנטזיה למציאות. ובעיקר תפקידה, לעזור לילד לא להיות במגע טרום זמנו עם‬ ‫המציאות ורק כשיהיה מוכן, לתווך לו את המציאות. האם שנמצאת ב- ‪ pmp‬מאפשרת את הנטיות‬ ‫ההתפתחותיות של הילד:‬ ‫- יחוה שהוא הבעלים של התחושות שלו, ולא של אחרים‬ ‫- שהאם תהיה אם סביבתית ולא תחווה כאובייקט נפרד החודר ומציב דרישות משלו. היא‬ ‫אמורה להכיל את המחוות הספונטניות של הילד ולתת חיות לאני האמיתי ולא להביא לכך‬ ‫שהילד יצטרך להסתגל למחוות שלה "לציית" לחוץ.‬ ‫- עליה לקבל את האומניפוטנציה שלו ולהגשים אותה. האם אמורה להעניק חוויה של‬ ‫‪ = invisible oneness‬אחדות לא מובחנת בה התינוק יכול לחוש אומניפוטנציה. לחוש שהוא‬ ‫יוצר את החוויות הטובות שלו ולבנות אמון ביכולתו לעמוד ב- ‪ .impingements‬החוויה הזאת‬ ‫היא מאד מיוחדת וכונתה רגע האילוזיה או רגע הבריאה. לרגע הילד מרגיש כאילו שהוא ברא‬ ‫את האם, כאילו שקרה קסם )הוא בכה ופתאום היא מגיעה(. מהאמא נדרשת יכולת לקרוא את‬ ‫תחושותיו של הילד כאילו שהם גוף אחד, והעולם קיים עבורו. לא ניתן לקיים תקופה שלמה‬ ‫בעלת חוויה כזאת, אבל חייבת להיות חוויה כזו שבה הילד יחוש כי העולם קיים עבורו, היא‬ ‫הכרחית כדי שהילד יצבור מספיק כוח לעמוד מול הבדידות בעולם.‬ ‫ריבוי של חדירות נחווה כחרדת אניהילציה: חוויה של להתפרק לחתיכות )דיסאיטגרציה(,‬ ‫ליפול, לא להיות בקשר עם הגוף )דהפרסונליזציה(, ללא אוריינטציה. ללא חוויה של משהו עוטף.‬ ‫האגו מתפתח מחוויות של איום באניהילציה שלא מוביל לאניהילציה וממנו יש החלמה. מתוך‬ ‫החוויות האלה, אמון בהחלמה בהופך להיות הבסיס לאגו ולכולתו להתמודד עם תסכול.‬
  12. 12. ‫21‬ ‫שלבי התפתחות האגו‬ ‫באופן כללי יש מעבר ממצב של ‪ ,unintegration‬לחוויה של אינטגרציה סנסורית בזמן ובמרחב. ה- ‪ I‬מתגבש‬ ‫כשיש אבחנה בין הפנים לחוץ.‬ ‫‪ .I‬הבסיס לגיבוש האגו הינו ‪ going on being‬והולדינג מספק.‬ ‫‪ .II‬השלב השני בהתפתחות האגו הוא של ‪) - body ego‬שלב ה- ‪ (I am‬כשאישיות הילד מתקשרת‬ ‫לתפקודי הגוף והחוויה היא של פרסונליזציה, של להיות מוקף בעור. דהפרסונליזציה היא‬ ‫ביטוי לאובדן הקשר בין הגוף לאגו והוא תלוי בהנדלינג של האם, עד כמה עוזרת למקם‬ ‫ולהבחין בין תחושות שונות - בין רעב לכאב אחר. ולתת לו לחוש שהוא הבעלים של התחושות‬ ‫שלו, לתת לו ‪ to exist‬ולא ‪ .to react‬מתחילה האבחנה ביו פנים לחוץ, מתפתחת הוויה‬ ‫פרנואידית-פגיעה.‬ ‫‪ .III‬השלב השלישי הוא של ‪ .ego relatedness‬נוצרת ריאליזציה - יכולת להעריך זמן ומרחב‬ ‫ואפיונים אחרים של המציאות. החוויה היא של ‪ - I exist‬אני אוסף חוויות ומעשיר עצמי;‬ ‫יש לי אינטראקציות עם ‪ ; not me‬ויש עור ביני ללא אני. מאחר שיש תפיסה של האם‬ ‫כרצופה, אפשר גם להיות לבד בנוכחותה. המעבר לשלב השלישי מתאפשר כשיש כבר‬ ‫‪.object presenting‬‬

×