2011-11-24 Terezin The town as-if - Lyrics

815 views

Published on

מצגת המופע "טרזין העיר כאילו" עם כל מילות השירים

0 Comments
0 Likes
Statistics
Notes
  • Be the first to comment

  • Be the first to like this

No Downloads
Views
Total views
815
On SlideShare
0
From Embeds
0
Number of Embeds
2
Actions
Shares
0
Downloads
0
Comments
0
Likes
0
Embeds 0
No embeds

No notes for slide

2011-11-24 Terezin The town as-if - Lyrics

  1. 1. ‫אך זה עתה הגעתי מהכפר,‬ ‫ואין לי כאן חבר, אף לא מכר.‬‫אני מחפשת את העמדה הכי טובה‬ ‫לקבל קצת עזרה ומידע.‬
  2. 2. ‫גברת, אני לרצונותייך,‬ ‫לשירותך, בשמחה רבה.‬‫הגעתי מווינה לפני זמן רב,‬ ‫ומכירה כאן כל תג ותו.‬
  3. 3. ‫האם לעיר אווירה נעימה,‬ ‫או שיש בה מזיקים‬ ‫ופשפשים בכל פינה?‬‫האם אוכלים פה טוב בצהריי היום?‬ ‫האם אפשר להרחיק‬ ‫את המחלות מהמקום?‬
  4. 4. ‫האוכל פה חסר לאכלנים בריאים,‬ ‫אלו שאוכלים הכי טוב הם המתחזים.‬ ‫אם את רוצה לשמור‬ ‫על בריאות טובה,‬‫הצטרפי לתור של החולים.‬
  5. 5. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬‫הגטו ההומני ביותר בעולם עכשיו.‬
  6. 6. ‫זה באמת נכון? אין דבר לאכול?‬ ‫אין ירקות טריים? אין בשר לכל?‬ ‫האם אסיים את חיי במיטתי,‬ ‫עורגת ושוקקת לפת לחמי?‬
  7. 7. ‫די, שקט! בבקשה! בשם שמיים!‬ ‫מעולם לא שמעתי‬ ‫כזה ניבול שפתיים!‬ ‫לרעב כאן יש שם יפה יותר:‬‫מחסור בוויטאמינים ...‬
  8. 8. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬‫הגטו האלגנטי ביותר בעולם עכשיו.‬
  9. 9. ‫ומה בדבר מקום לגור,‬ ‫פשוט, אבל לא דל ועלוב?‬ ‫מטבח, חדרון ושירותים,‬‫סוויטה לשינה עם מרפסת לגינה...‬
  10. 10. ‫עם קצת פנטזיה ודמיון,‬ ‫ביתך יגשים לך כל רצון.‬ ‫החלומות שלך יתממשו במציאות,‬ ‫בזמן שאת ישנה‬‫על קורות במקום מיטות.‬
  11. 11. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬‫הגטו החלומי ביותר בעולם עכשיו.‬
  12. 12. ‫הנסיעה לכאן, אני חייבת לציין,‬ ‫הייתה מעיקה מאוד ומלחיצה.‬ ‫אמבטיה חמה תעשה לי רק טוב,‬‫להרגיע את העצמות והחששות לרוב.‬
  13. 13. ‫לכי לביתך ומצאי לך מיטה,‬ ‫עצמי עינייך והרדמי מהר.‬ ‫אמבטיות כאן חסרות כל כך,‬‫שתאלצי לחכות ליולי, אם לא יותר.‬
  14. 14. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬‫הגטו הנקי ביותר בעולם עכשיו.‬
  15. 15. ‫רק עוד שאלה אחת,‬ ‫אנא היי סבלנית איתי:‬ ‫אני רוצה לשלוח מכתב לביתי,‬ ‫ולהסביר לכל בני משפחתי‬ ‫כמה עוד אשהה פה‬‫במקומי?‬
  16. 16. ‫לבקשה מסוג זה קשה לא להיענות,‬ ‫האם לא שמעת‬ ‫את החדשות האחרונות?‬ ‫לפי כמה שמועות עדכניות...‬
  17. 17. ‫טרזיינשטאט, הידד, הידד!‬‫הגטו הכי עדכני בעולם עכשיו!‬
  18. 18. ‫כאן ברחוב, מעבר לכביש,‬ ‫פורח לו עסק חדש ומוזר.‬ ‫לא ברור אם זה נער –‬ ‫אולי הוא כבר איש;‬ ‫"סחורה משונה,"‬ ‫הוא קורא בגאווה,‬ ‫"אני מוכר: בטן רעבה!"‬
  19. 19. ‫זה מטען מיותר ומכביד,‬ ‫לא נחוץ הוא,‬ ‫אם אין לי עתיד.‬‫קנו! אדונים, גברות, ילדים –‬ ‫כמה תשלמו על קרקור קיבה?‬ ‫אני מוכר: בטן רעבה!‬
  20. 20. ‫כשאהיה עשיר,‬ ‫אתן אוכל לכל!‬‫אולי גם אפילו... בגדים!‬ ‫אהיה נחמד! אהיה נדיב!‬ ‫כי האל גומל‬ ‫על מעשים טובים...‬
  21. 21. ‫עוברות השעות,‬ ‫חולפים הימים;‬ ‫הרחוב מתרוקן‬ ‫ואיתו גם בטני!‬‫בלב מתחוללת מלחמת דמים,‬‫והמוח נשלט בידי כוח שטני.‬
  22. 22. ‫כשחושבים עם הבטן‬ ‫במקום מהראש,‬ ‫אז כבר אין היגיון‬ ‫וגם אין מחשבה –‬‫העולם מתכווץ לגודל‬ ‫של פרעוש.‬
  23. 23. ‫וכל נדבה,‬‫שהיתה אולי פורצת,‬ ‫הופכת במהרה...‬ ‫לקללה נמרצת!‬
  24. 24. ‫למי כבר אכפת‬ ‫אם כולם גוססים?‬ ‫בשבילי הם כעת‬ ‫יצורים מאוסים.‬ ‫הם עומדים בדרכי‬ ‫למנה הדשנה;‬‫רק ככה אצליח לשרוד‬ ‫עוד שנה.‬
  25. 25. ‫אני רואה לנגד עיניי‬ ‫את האוכל –‬ ‫איזה מחזה מרהיב!‬‫הבשר השמן, הנקניק החביב,‬ ‫מבטן אל ראש‬ ‫יעלו בלי לחשוש;‬‫ואז אוכל להרהר, כי הגיע הרי‬ ‫הזמן לסיגריה שאחרי.‬
  26. 26. ‫הכאב חוזר אליי שוב,‬ ‫מחדש כבר נהייתי עצוב.‬ ‫החלום המתוק‬ ‫הוא חלום בלהות;‬‫לאף אומלל אין סיכוי לבלות.‬
  27. 27. ‫חלפו הימים, הרחוב השתתק;‬‫כעת כל רשרוש מרוחק משקשק.‬ ‫שיבוא הקונה אין כל תקווה.‬ ‫אך לפתע... עלתה לי הברקה‬ ‫אפשר הרי למכור כל איבר!‬ ‫אפרק מגופי ראש,‬ ‫מרפק, ריס, ציפורן,‬ ‫זרת, אגודל, שיער,‬ ‫גבה וצוואר!‬
  28. 28. ‫כאן ברחוב, מעבר לכביש,‬ ‫פורח לו עסק חדש ומוזר.‬ ‫לא ברור אם זה נער –‬ ‫אולי הוא כבר איש;‬ ‫"סחורה משונה,"‬ ‫הוא קורא בגאווה,‬ ‫"אני מוכר: בטן רעבה!"‬
  29. 29. ‫אי אז, כשהיינו ילדים,‬‫משאת נפש אחת היתה לנו:‬ ‫כשאמא רצתה שקט,‬‫והציעה לנו פרס לבחירתנו,‬ ‫חיש קראנו בקול:‬ ‫קרוסלה!‬ ‫אנא, אנא, קרוסלה!‬
  30. 30. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב, סובב המעגל.‬ ‫אנו רוצים להסתחרר‬‫עוד לפני שהסחרחרה תיעצר.‬ ‫זהו מסע מופלא,‬ ‫זהו מסע ללא יעד.‬ ‫מעגל ללא מוצא,‬ ‫והחוויות רבות.‬
  31. 31. ‫ולעולם, לעולם לא נשכח‬‫את המוסיקה מתיבת הנגינה,‬ ‫וגם לכשיצהיבו התמונות,‬ ‫עוד תתנגן המנגינה.‬
  32. 32. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב, סובב המעגל.‬‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬ ‫או אז נדע היכן נעמוד.‬
  33. 33. ‫החיים ריקים, חסרי עניין,‬‫תשוקות קטנות – ריגוש מוסיפות:‬ ‫אמביציה, כסף, זנונים,‬ ‫סרטים, כדורגל, סיגריות!‬ ‫איש-איש והתחביב שלו.‬ ‫הניחו לנו בשלנו:‬ ‫אשליות,‬ ‫אנא, אנא, אשליות!‬
  34. 34. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב, סובב המעגל.‬ ‫אנו רוצים להסתחרר‬‫עוד לפני שהסחרחרה תיעצר.‬ ‫זהו מסע מופלא,‬ ‫זהו מסע ללא יעד.‬ ‫מעגל ללא מוצא,‬ ‫והחוויות רבות.‬
  35. 35. ‫ולעולם, לעולם לא נשכח‬‫את המוסיקה מתיבת הנגינה,‬ ‫וגם לכשיצהיבו התמונות,‬ ‫עוד תתנגן המנגינה.‬
  36. 36. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב, סובב המעגל.‬‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬ ‫או אז נדע היכן נעמוד.‬
  37. 37. ‫לבני אדם שאיפות,‬ ‫גם כשגרים הם באשפתות,‬ ‫רוצים הם דבר מה יותר טוב.‬‫וגם כשאין מה לומר, אין תענוג רב יותר‬ ‫מליילל עם שכנך העלוב ממך.‬ ‫שמעו את שיר הרפאים:‬ ‫הבדלים,‬ ‫אנא, אנא, הבו הבדלים!‬
  38. 38. ‫אנו רוכבים על סוסי עץ,‬ ‫סובב סובב המעגל.‬‫כאשר נעצר, ראשנו סחרחר,‬ ‫או אז נדע היכן נעמוד!‬
  39. 39. ‫בכל מקום בעולם‬ ‫קיים סבל,‬ ‫בכל מקום ובכל עת.‬ ‫ובני האדם, באשר יהיו,‬ ‫חפצים להיות מאושרים.‬ ‫סוף יבוא לכל‬‫ונדע: כל הסבל היה לשווא.‬
  40. 40. ‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬ ‫בעני, בעשיר,‬ ‫בצעיר, בזקן,‬ ‫בידיו אנו.‬ ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬ ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬ ‫כדי ליצור במו ידינו,‬‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
  41. 41. ‫הנה שעות‬ ‫הפרידה הכואבת,‬‫מאם, מאב, מאהוב,‬ ‫מתי ניפגש שוב?‬ ‫והגורל הוא המכוון‬ ‫את צעדינו,‬ ‫באורך רוח‬ ‫נישא את חלקנו.‬
  42. 42. ‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬ ‫בעני, בעשיר,‬ ‫בצעיר, בזקן,‬ ‫בידיו אנו.‬ ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬ ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬ ‫כדי ליצור במו ידינו,‬‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
  43. 43. ‫ליד עריסת הילד,‬ ‫דמעה על לחי האם זולגת,‬ ‫אהוב קטן, תם וזך,‬ ‫אינך יודע עול ימים,‬ ‫בעבורך, בעבורך אבנה‬ ‫ארץ חדשה!‬‫יודעת אני, קוראת בעיניך,‬ ‫גם אתה רוצה להיות מאושר!‬
  44. 44. ‫הגורל מכה כאוות נפשו,‬ ‫בעני, בעשיר,‬ ‫בצעיר, בזקן,‬ ‫בידיו אנו.‬ ‫ארץ משלנו צריכים אנו,‬ ‫לשים קץ לסבל ולמכאוב,‬ ‫כדי ליצור במו ידינו,‬‫כדי להיות עם ככל העמים.‬
  45. 45. ‫כשאנשים נוסעים לנופש‬ ‫על שפת אגם או להרים,‬‫אז גם אני רוצה קצת חופש,‬ ‫אבל כיסיי כל כך צרים.‬
  46. 46. ‫כשחוזרים הם מן הנופש‬ ‫ומספרים: "היה סוער!"‬ ‫אני עונה להם בשקט:‬‫"גם פה בווינה לא חסר."‬
  47. 47. ‫יש פינה קטנה בפראטר,‬ ‫צל עצים בכל מקום.‬ ‫שם עם אוצרי היה לי‬ ‫רנדוו קטן כל יום.‬
  48. 48. ‫ובאחו של הפראטר,‬ ‫נרקמו החלומות,‬ ‫ואפילו בגן עדן,‬‫טוב מזה לא יכול להיות.‬
  49. 49. ‫מוסיקה שקטה נשמעת,‬ ‫האוויר קליל, חמים.‬ ‫עננים שטים ממעל,‬ ‫ואנחנו מתחבקים.‬
  50. 50. ‫אז נסיעת חינם הפתיעה,‬ ‫ממנה לא יהיה מפלט.‬ ‫כשלמזרח הרחקת לכת,‬ ‫ואני בטרזיינשטאט.‬
  51. 51. ‫אך חלומות – גבול לא יודעים הם,‬ ‫לכן נפרדנו בשבועה:‬ ‫אני אפגוש אותך כמו פעם,‬ ‫במחשבות שעה-שעה.‬
  52. 52. ‫יש פינה קטנה בפראטר,‬ ‫צל עצים בכל מקום.‬ ‫שם עם אוצרי היה לי‬ ‫רנדוו קטן כל יום.‬
  53. 53. ‫ובאחו של הפראטר,‬ ‫נרקמו החלומות,‬ ‫ואפילו בגן עדן,‬‫טוב מזה לא יכול להיות.‬
  54. 54. ‫שמי העיר כוסו ענן ואופל,‬ ‫רוח מסחרר אבק ברחוב.‬ ‫ערפל סמיך רווי באופר,‬‫צל רועם מעיק על לב רטוב.‬
  55. 55. ‫אפלה גשמית לא תחדרני,‬‫גם אם כך ימטיר כל העונה;‬ ‫נערי הביתה ילווני,‬ ‫תחת מטריה נאמנה.‬
  56. 56. ‫כה נעים כאן תחת מטריה זו,‬ ‫למי שרק להסתגל יוכל‬ ‫לכך שגם כשניכר‬ ‫שרק קרה קרתה וקר,‬‫על כר השלג הוא עימי מכורבל.‬
  57. 57. ‫גם כשזועף-זולף הגשם,‬ ‫לאהבתנו לא יפריע –‬ ‫תחת מטריה זו אהובי‬ ‫מאי-נוחות עליי מגן,‬ ‫ומלטף את שיערי.‬
  58. 58. ‫בי, אהובתי, נשבע:‬ ‫לא רק כשגשום‬ ‫אני אגן עלייך מן הסער;‬ ‫כי, מתוקתי, עמך‬ ‫לזמן רב, אם לא לעד,‬‫מכל שלולית נשמור על פער.‬
  59. 59. ‫לעדה תהא לי מטריה זו,‬ ‫שאותך אוהב ללא לאות.‬ ‫"אף עת יהום הסער,‬ ‫לספינה טרופה‬ ‫יש שביב תקווה" –‬‫כך מתלוצץ ספן אל מול סופות.‬ ‫נתלוצץ יחדיו אל מול סופות.‬
  60. 60. ‫פרדריק שופן‬‫נוקטורן מס 1 אופוס 9‬ ‫יאיר ברוך, פסנתר‬
  61. 61. ‫כשהכושי העירום הגיח עייף מן הגונגל,‬ ‫הוא נסע ברכבת התחתית‬ ‫בהרלם ובמנהטן.‬ ‫לעבר הרציף צעק ההמון הלבן:‬ ‫"מה אתה מחפש כאן, שוטה מלוכלך?‬ ‫הישמר מידי הלבנים!"‬
  62. 62. ‫הם תפסו אותו בצווארון‬ ‫וזרקו אותו מן הקרון,‬ ‫כי האדונים לבני העור‬‫לא בנו את העיר הזו עבור הכושים,‬ ‫וגם לא את הרכבת היפה.‬
  63. 63. ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬ ‫זכרו זאת היטב!‬
  64. 64. ‫כשגים השחור הגה את רעיון הגאז,‬ ‫הבר שלו היה המוצלח ביותר‬ ‫בהרלם ובמנהטן.‬ ‫הלבנים בעלי הכוח,‬ ‫מילאו את רחבת הריקודים בכל שיר.‬
  65. 65. ‫הקוקאין הופך אותם לאספסוף,‬‫הם מתנהגים כמו חיות ומקיאים בלי סוף.‬ ‫לאור הירח הם שותים גין,‬ ‫אבל מחר עוד לא מגיע.‬ ‫גים ממשיך בחייו ואינו חושב על‬ ‫העתיד לבוא.‬
  66. 66. ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬ ‫זכרו זאת היטב!‬
  67. 67. ‫ואז פרצה המלחמה והעולם השתנה.‬‫רבים נפרדו לשלום בפעם האחרונה‬ ‫בהרלם ובמנהטן.‬ ‫גים נסע דרומה, ושם שוב צעקה:‬ ‫"הכלב המטונף נישק אישה לבנה!"‬ ‫הם כבלו אותו בשלשלאות...‬
  68. 68. ‫אך לפני שעלה לגרדום,‬ ‫הוא הביט בכומר ושאל בעצב:‬ ‫"האם האדונים לבני העור‬‫בנו רכבת תחתית גם לגן עדן?"‬
  69. 69. ‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאדונים הלבנים,‬‫לכן יש לנו קרון מיוחד לאנשים השחורים,‬ ‫לכן יש לנו קרון מיוחד –‬ ‫זכרו זאת היטב!‬
  70. 70. ‫נולדתי בכוך בקומת הקרקע.‬ ‫בטרם מלאו לי חמש-עשרה,‬ ‫אז רדף אחרי כל פרחח.‬‫פעם כשאחד אותי פתאום לכד,‬ ‫הציל אותי אדון צעיר נחמד,‬ ‫כדי שאהיה שלו לעולמי עד.‬ ‫אני עולה לקומה הראשונה...‬
  71. 71. ‫-כאן, לוקסוס והדר עוטפים אותי,‬ ‫ועדינה ולבנה ידי.‬ ‫לאהובי זהב בשפע,‬ ‫כל יום הוא כמו חג.‬ ‫-אך בוזמוי, מאהבה הוא מת!‬ ‫כה צעירה וכבר אלמנה,‬ ‫-לפחות נשארתי יפה.‬ ‫אני עולה לקומה השנייה...‬
  72. 72. ‫-שמתי את עיניי על האחיין שלו,‬ ‫חיש ניצתה בינינו אהבה,‬ ‫אך לאפר היא הפכה במהרה.‬ ‫-אוי לה, מחליפה אותם‬ ‫בלי כל בושה,‬ ‫אתמול אחיין, היום רקדן איתה,‬ ‫בקרוב לא תשאר חלקה.‬
  73. 73. ‫-חולבת ההיא את השגריר‬ ‫השמנמנציק,‬ ‫הוא בטוח שהיא דוכסית.‬‫וגם שניים, שלושה בנקאים...‬ ‫-וכומר!‬ ‫-בוזמוי!‬
  74. 74. ‫-נוכל אחד הונה –‬ ‫הבטיח שיישא אותי,‬ ‫גזל את רכושי, את נעוריי,‬ ‫תראו אותי –‬ ‫אני מלאה בקמטי הבעה.‬ ‫-אוי נמאסת,‬‫כמה עוד אפשר לסבול אותך.‬ ‫עדיף לקחת מאשר לתת,‬ ‫כך העולם סובב, עלי לקומה‬ ‫הבאה...‬
  75. 75. ‫-ובקומה הרביעית‬ ‫הפכתי למאדאם.‬ ‫עובדות אצלי "האחייניות"‬ ‫עם כל אדם.‬‫-וכל הרובע גועש כמרקחה.‬ ‫-מזועזעים, מזועזעים,‬ ‫אבל בסוף כולם חוזרים.‬
  76. 76. ‫-העסקים דופקים...‬ ‫-והקופה רושמת,‬ ‫אבל אני מזדקנת.‬ ‫באין מנוס עליתי‬ ‫לקומה החמישית...‬
  77. 77. ‫חזרתי לכוך, לקומת הקרקע.‬‫המטאטא בידיי וכך קופאים חיי.‬ ‫היכן חלומות נעוריי?‬ ‫כשאני מספרת את סיפוריי‬ ‫לשכנים החולפים על פניי...‬
  78. 78. ‫שן בני, שכב במנוחה,‬‫פיית השינה חלום לך תרקום.‬ ‫את מה שביום אסור לדמיין,‬ ‫בלילה תוכל לחלום.‬ ‫תשחק באחו מזריחת החמה,‬ ‫ופרחים תאסוף עד רדת יום.‬
  79. 79. ‫יום הופך ללילה,‬ ‫העונות מתחלפות.‬ ‫אולי כשתפקח‬ ‫את עיניך העייפות,‬‫חיש מהר השינה תחלוף,‬ ‫וגם לכאב יהיה סוף.‬
  80. 80. ‫כשתיזכר בכל ממרחק,‬ ‫לא רק בחלום תצחק.‬ ‫העצבות אז תשהה‬ ‫לזמן כה קצר,‬‫ותראה – יהיה טוב מחר.‬
  81. 81. ‫יש עיר קטנה, אשר יפה‬ ‫ממנה לא תכירו,‬‫ולא קוראים לה כאן בשמה,‬ ‫קוראים לעיר – כאילו.‬ ‫לא כל איש או אישה יוכלו‬ ‫בזו העיר לחיות,‬ ‫בני גזע ה"כאילו" כאן‬ ‫הם בעלי זכויות!‬
  82. 82. ‫חיים הם כאן את חייהם,‬ ‫כאילו הם חיים,‬ ‫ובכל בדל-חוט-שמועה תמצא‬ ‫אותם נאחזים.‬ ‫ברחוב איש לא צועד סתם כך,‬ ‫פזיז-הופ לקפוץ הואילו!‬ ‫כשאין דבר-מה פה לעשות,‬ ‫עושים זאת בכאילו.‬‫לקפוץ, לקפוץ, הואילו כבר לקפוץ!‬
  83. 83. ‫ישנו אף בית קפה, ראוי‬‫ממש! זה קלאס-אירופי.‬ ‫וכשמוזיקה נוסקת...‬ ‫זה מרגיש:‬ ‫"כאילו-)או(טופי".‬
  84. 84. ‫ומדברים כך ביניהם,‬ ‫מין ממשלה התחילו.‬‫בביתם אינם כה חשובים,‬ ‫אך כאן? שרי-כאילו!‬
  85. 85. ‫בכל בוקר ובכל ערב‬ ‫שותים הם קפה-אילו,‬ ‫ובשבת, כן בשבת,‬ ‫אוכלים הם בשר-ילו!‬‫גומעים הם בשקיקה מרק,‬ ‫אוויר זך הם בולעים!‬ ‫וזוללים הם בורשט כמו‬ ‫"כאילו-ויטמין"!‬
  86. 86. ‫שוכב אדם, חיק-אדמה‬ ‫מיטה רכה היתה לו.‬ ‫הוגה באהוביו, אך‬‫רגבי עפר פניו יקבילו.‬ ‫נושא אדם גורל קודר‬ ‫הן הוא כמו-קל אפילו,‬‫חולם על יום-מחר בהיר‬ ‫הרי הוא כאן, כאילו...‬
  87. 87. ‫יש עיר קטנה, אשר טובה‬ ‫ממנה לא תכירו,‬‫ולא קוראים לה כאן בשמה,‬ ‫קוראים לעיר – כאילו.‬ ‫לא כל איש או אישה יוכלו‬ ‫בזו העיר לחיות,‬ ‫בני גזע ה"כאילו"‬ ‫כאן בעלי זכויות!‬
  88. 88. ‫ְונִ חיה‬ ‫ְ ֶ‬‫מילים: אברהם חלפי‬
  89. 89. ‫אבדו החיּים, אבדו – ְונִ חיה.‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ָ ְ ּ‬ ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬ ‫ָ ָ‬ ‫ְונִ חיה, ְונִ לְ עג לְ ך, מוֶ ת.‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ככָ ה נִ חיֶה – שלובֵ י ְזרוע וָ עז‬ ‫ֹ ַ ֹ‬ ‫ְׁ ּ‬ ‫ְ‬ ‫ָּ‬ ‫עם הוד זָ הֳ רו האלְ מוֶ ת.‬ ‫ֹ ָ ַ ָ‬ ‫ֹ‬ ‫ִ‬
  90. 90. ‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬ ‫ׁ‬ ‫ֵּ ְ ּ ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְונִ חיה,‬ ‫ְ ֶ‬‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬ ‫ִּ ּ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַּ ַ‬ ‫ַ ִ‬ ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬ ‫ְ‬ ‫ׁ ֹ‬ ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְּ‬ ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬ ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬ ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
  91. 91. ‫אבדו החיּים, אבדו – ְונִ חיה.‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ָ ְ ּ‬ ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬ ‫ָ ָ‬ ‫ְונִ חיה, ְונִ לְ עג לְ ך, מוֶ ת.‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ככָ ה נִ חיֶה – שלובֵ י ְזרוע וָ עז‬ ‫ֹ ַ ֹ‬ ‫ְׁ ּ‬ ‫ְ‬ ‫ָּ‬ ‫עם הוד זָ הֳ רו האלְ מוֶ ת.‬ ‫ֹ ָ ַ ָ‬ ‫ֹ‬ ‫ִ‬
  92. 92. ‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬ ‫ׁ‬ ‫ֵּ ְ ּ ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְונִ חיה,‬ ‫ְ ֶ‬‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬ ‫ִּ ּ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַּ ַ‬ ‫ַ ִ‬ ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬ ‫ְ‬ ‫ׁ ֹ‬ ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְּ‬ ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬ ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬ ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
  93. 93. ‫נִ נְ שם. ְונִ ְזעם. ְונִ חיה. ְונִ לְ עג‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְּ ּ ַ ּ ׁ ָ ֶ ָ ָ ֵ ּ‬ ‫אם יִ פלו גם שמיך עלינו.‬ ‫ִ‬‫ַ אנו נִ ְזעק‬ ‫ָ ּ ַ‬ ‫אבדו החיּים. אךְ‬ ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬ ‫את זַ עֲ קת אלְ מותנו.‬ ‫ֹ ֵ ּ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬
  94. 94. ‫נִ נְ שם. כן, בזַ עם נִ נְ שֹם –‬ ‫ׁ‬ ‫ֵּ ְ ּ ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְונִ חיה,‬ ‫ְ ֶ‬‫אף אם פחד יִ בלֹם את פינו.‬ ‫ִּ ּ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַּ ַ‬ ‫ַ ִ‬ ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬ ‫ְ‬ ‫ׁ ֹ‬ ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְּ‬ ‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬ ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬ ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
  95. 95. ‫נִ נְ שם. ְונִ ְזעם. ְונִ חיה. ְונִ לְ עג‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ֹׁ‬ ‫ְּ ּ ַ ּ ׁ ָ ֶ ָ ָ ֵ ּ‬ ‫אם יִ פלו גם שמיך עלינו.‬ ‫ִ‬‫ַ אנו נִ ְזעק‬ ‫ָ ּ ַ‬ ‫אבדו החיּים. אךְ‬ ‫ָ ְ ּ ַ ַ ִ‬ ‫את זַ עֲ קת אלְ מותנו.‬ ‫ֹ ֵ ּ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬
  96. 96. ‫הֲ יֵש עוד לִ פחֹד?‬ ‫ְ‬ ‫ׁ ֹ‬ ‫מפנֵי מה, אֱ לֹהים,‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְּ‬‫אחֲ רי אבדנִ ים שראינו?‬ ‫ֶׁ ָ ִ ּ‬ ‫ַ ֵ ָ ְ ָ‬
  97. 97. ‫מחר יגיע יום חדש,‬ ‫בו כל אחד יהיה שבע רצון.‬‫מחר, אני לוחש לעצמי, מחר,‬ ‫במשך כל היום.‬ ‫מחר לפני עלות השחר,‬ ‫יהיה זה העצב שלי האחרון.‬‫מחר, אני לוחש לעצמי, מחר,‬ ‫במשך כל היום.‬
  98. 98. ‫תורמים ונותני חסות: שגרירות צכיה שגרירות סלובקיה ‬‫המשרד לאזרחים ותיקים משרד התרבות והספורט – מנהל‬ ‫התרבות משרד החינוך ועידת התביעות נגד גרמניה ‬ ‫המועצה האזורית עמק חפר ארגון יוצאי מרכז אירופה ‬ ‫התאחדות יוצאי צכוסלובקיה חברת אולניק בע"מ ‬‫משפחת פדרמן ומלונות דן רעיה שטראוס מפעלי גרנות ‬ ‫ארומה ישראל מוזיאון הפלמ"ח האופרה הישראלית‬ ‫צוות בית טרזין: תלמה כהן עליזה שילר אודי אדלר ‬ ‫רות בובק תמי קינברג ענת אלעזר ליאורה כהן ‬ ‫ד"ר מרגלית שלאין סימה שחר רוחלה מרום ‬ ‫עודד ברידא‬ ‫עיצוב פונט: מאיר סדן‬ ‫‪oketz.com‬‬

×