Parenthood

כשהבן שלך אומר לך : " אל תכנס לי לחיים !" מה אתה אמור לענות לו ?

התשובה הנכונה צריכה להיות :

בני , רק רגע אחד ,

לא אני הוא זה שנכנס לחיים שלך , אלא אתה הוא זה שנכנסת לחיים שלי !

לפני הרבה שנים , הודות לאל ולאהבה בין אמא ואני , נכנסת לתוך חיינו .

עוד בטרם נולדת כבר העסקת את מרבית זמננו :

בזמן שגדלת בשלווה בקרבה של אמא , היא נשאה אותך בתוכה לכל מקום , הקיאה , כאבה וסבלה .

אני נאלצתי לסייע לה ולקחת עלי את כל מלאכות הבית שהיא לא יכלה לבצע בגללך .

בלילות שהצקת לה מבפנים , היא לא עצמה עין . וגם אני לא .

אל תכנס לי לחיים !!!! ????

ההוצאות שלנו גדלו לאין שעור , ורוב כספנו הלך למיטב הרופאים שטיפלו באמא ובך כשגדלתם ביחד , ולקנית כל הדרוש כדי לקדם אותך בבוא היום , אם זה עגלה , מיטה , בגדים , צעצועים , ובקצור - מה לא .

לא היה דבר שחשבנו שיעשה לך טוב ושלא קנינו , לא פעם על חשבון הצרכים האישיים שלנו .

סוף סוף הגיע היום שנולדת !

מהלילה הראשון שהגעת הביתה , לא אפשרת לנו לישון .

כל 3 שעות הערת אותנו בבכי כדי להאכיל אותך .

והיו גם פעמים שהערת אותנו בבכי כי משהו כאב לך , ואנו , כשלא ידענו איך להקל עליך , בכינו יחד איתך .

כשהתחלת ללכת , אני לא יודע מתי הייתי צריך להיות יותר מאחוריך , כשלמדת ללכת או כשחשבת שאתה כבר יודע ללכת .

לא יכולתי יותר לשבת בשקט לקרוא עתון או לראות משחק כדורגל בטלויזיה , כי העינים שלי היו תמיד עליך , ואם לרגע הייתי מאבד איתך קשר עין , מיד הייתי רץ אחריך לשמור עליך פן תפגע .

אני זוכר את היום הראשון שלקחנו אותך לגן , ואת כל השבוע שלאחריו שלא הגענו לעבודה כי לא רצית להשאר לבד , ובכית והחזקת אותנו ביד כדי שנשאר יחד איתך .

אחרי כמה זמן , כשקבלת בטחון , לא רק שלא בקשת שנשאר איתך , אלא היית רץ פנימה לחברים ולמשחקים - ואפילו לא היית אומר לנו שלום .

המשכת לגדול , ובתקופת בית הספר כבר לא רצית שנבוא לשם .

כשהתחלת לצאת עם חברים והיינו לוקחים אותך למסיבות , היית מבקש שנשאיר אותך ונאסוף אותך ברחוב הסמוך , שלא ילעגו לך בגללנו .

הבילויים התחילו להתארך עד לשעות הקטנות , אבל לא הסכמת שנגביל אותך בשעות .

כשהיינו מעירים לך על החברים שלך , היית מתנפל עלינו כאילו הם אלה שהיו איתך לאורך כל חייך - ואנחנו הזרים .

אמא שוב לא ישנה בלילות מדאגה כי אתה לא חוזר עד לפנות בוקר , כי אתה מנתק את הטלפון הנייד - ואני שוב לא ישן יחד איתה , עד שאתה סוף סוף מגיע .

לא פעם קראת לנו זקנים רגזנים שלא מבינים כלום ועושים רק שטויות .

אני תוהה אם אי פעם חשבת איך , עם כל הפגמים האלה שאתה מיחס לנו , יכולנו להעניק לך כל כך הרבה .

יותר ויותר אנחנו יודעים עליך פחות ופחות .

אני יודע עליך בעיקר ממה שאחרים מספרים , כי אתה כבר לא משוחח איתנו ולא מספר לנו יותר מה קורה איתך .

עכשיו אתה פונה אלי רק כשאתה צריך ממני משהו . דמי כיס , אוטו , שכר לימוד , הוצאות .

ועצוב יותר : אני פונה אליך רק כשאני צריך להעיר לך .

ולמרות זאת , בכל פעם שאתה אומר לי " אל תכנס לי לחיים " אני עדיין מוכן להשיב לך :

בני , לא אני הוא זה שנכנס לחיים שלך , אלא אתה הוא זה שנכנסת לחיים שלי .

אבל אני נשבע מעומק לבי , שמאז היום הראשון אני לא מצטער לרגע על שנכנסת לחיים שלי , ועל ששינית אותם לתמיד !

כל עוד אני חי ונושם , אני אעשה כל מאמץ להכנס לחיים שלך כפי שאתה נכנסת לחיים שלי , כדי לעזור לך , כדי לעצב אותך , כדי לאהוב אותך , וכדי לעשות ממך איש טוב - ככל יכולתי .

הורים : אלה שמוכנים להכנס לחיים של ילדיהם הם אלה שאיפשרו לילדיהם להכנס לחייהם , והם אלה שמצליחים לעשות את ילדיהם אנשים מצליחים ואוהבים . הורות היא , בסופו של דבר , מתנת שמיים .

ילדים : העריכו את הוריכם . הם לא אנשים מושלמים , אבל הם אוהבים אותכם באמת , וכל מה שהם רוצים הוא בטובתכם ובהצלחתכם .