2009 04 17 המאמר של מוסף הארץ על ליגה טרזין

‫1‬ ‫אפילו קציני האס-אס הריעו לשחקנים היהודים ששיחקו בליגת‬ ‫הכדורגל שבגטו טרזין‬ ‫מאת דליה קרפל‬ ‫בגטו טרזין פעלו במשך שלוש שנים ליגות כדורגל לנוער ולמבוגרים,‬ ‫במשחקים צפו אלפי אוהדים והכוכבים זכו להערצתם. כמה שחקנים ששרדו‬ ‫מספרים על האווירה הספורטיווית : אפילו קציני האס-אס, שצפו במשחקים,‬ ‫נסחפו בהתלהבות והריעו לשחקנים היהודים. התמונות הצטלמו היטב‬ ‫בתעמולה הנאצית‬ ‫תגיות: יהודים, נאצים, כדורגל, גטו טרזין‬ ‫צילומים מתוך סרט התעמולה הנאצי באדיבות ארכיון הסרטים הגרמני - ‪Transit Film‬‬ ‫,‬ ‫‪ , GmbH‬מינכן‬ ‫את יום הולדתו ה-02 חגג פרנטה מאייר בגטו טרזין במאי 2491. מסיבה גדולה‬ ‫לא נערכה בבלוק, חודשיים לאחר שהובא לשם עם 54 יתומים מהעיר ברנו. הם‬ ‫צורפו לבית ילדים, אחד משלושה בגטו, שבכל אחד מהם הוחזקו כ-053 ילדים‬ ‫דוברי צ'כית בגילים 71-11. חיי הילדים התנהלו במסגרת קבוצתית, והם למדו‬ ‫ועבדו בגן הירק. המטרה היתה לבודד אותם ככל האפשר מזוועת המקום‬ ‫ולהכשירם לחיים חלוציים בארץ ישראל ברוח תנועות הנוער הציוניות.‬ ‫קבוצת היתומים שוכנה בחדר 7. מאייר, שהיה מדריכם, הנהיג בחדר משמעת‬ ‫וסדר, אבל הקפיד להעתיר עליהם באופן סדיר גם חום אבהי . הוא לא הסתפק‬ ‫בהקניית חינוך ערכי. הוא העלה איתם הצגות תיאטרון, אבל בעיקר נודעו חניכיו‬ ‫בגטו בזכות קבוצת הכדורגל שלהם, שנקראה "נשרים" (בעברית), ותלבושתם‬ ‫בצבעים אדום ולבן. שלושה ביטאוני ספורט יצאו לאור בחדר 7 אך רק אחד שרד -‬ ‫ושמו "רים-רים-רים", כקריאת העידוד שלהם במשחקי הכדורגל ובתח רויות:‬ ‫"קדימה נשרים, רים-רים-רים". העורך היה גם שחקן (הוא נספה באושוויץ ב-44')‬ ‫והכותבים היו בני 41-31. העיתון הודפס בשישה עותקים והתמקד בסיקור נרחב‬ ‫של משחקי הכדורגל בליגת הנוער והמבוגרים של טרזין . התפרסמו בו גם כתבות‬ ‫על ספורטאים יהודים מפורסמים שהיו בגטו.‬ ‫בגיליון 81, בכתבה פרי עטו, נזף מאייר בחניכיו שמלבד פעולות‬ ‫הספורטאים הצ'כוסלובקיים יירקה‬ ‫טאוסיג-טזר ורעייתו אליסקה‬ ‫האוולובה. ב-8491 החליטו לערוק‬ ‫למערב‬ ‫1‬

‫2‬ ‫יום-יומית כרחצה, אוכל, מסדרים,‬ ‫שעשועים ולימודים, הם אינם‬ ‫משקיעים די בעיתון. "האם זה לא‬ ‫סממן של עליבות אצל בחורים בני‬ ‫41? השתחררו כבר סוף-סוף מחיתולי ילדותכם, מצעצועיכם ועשו מאמץ לעסוק‬ ‫במשהו ברצינות", כתב וסיכם בהמלצה שיתחילו לכתוב "למען טיהור דרכי‬ ‫חשיבתכם".‬ ‫פרנטה, כיום פרנסיס, מאייר, מתגורר בלוס אנג'לס ובקרוב ימלאו לו 78 שנה.‬ ‫בטלפון הוא נשמע רענן וחד. הוא נולד בברנו להורים אמידים , ילד אמצעי‬ ‫משלושה, למד בבתי ספר יהודיים ובגיל 91 היה שוער כדורגל, ציוני נלהב ולימד‬ ‫בבית היתומים היהודי בעיר. כשהגיע עם ילדיו לטרזין , הטיל עליו אוטו צוקר , יו"ר‬ ‫הקהילה היהודית בברנו שהיה אחד האישים המרכזיים בגטו, את האחריות‬ ‫לחינוכם הקולקטיווי של הילדים.‬ ‫באחד התצלומים ששרדו נראה מאייר עולה לשחק בשטח ששימש להם מגרש ,‬ ‫דשא לא היה שם. משמאלו נראה בתצלום השוער יירקה טאוסיג-טזר, ומאחוריהם‬ ‫מגיח בתנופה השחקן פאוול ברידא. התצלום, אומר מאייר, נעשה בתחילת‬ ‫המשחק שפתח את הליגה, "מורוויה" נגד "בוהמיה", שהתקיים ברחבה מול‬ ‫קסרקטין מגדבורג, שבו ישבה הנהגת "המנהל העצמי" של הגטו וכיום משמש‬ ‫שלוחה של מוזיאון הגטו. "הייתי השוער וחטפתי גול אך המשחק הסתיים ב-6:1‬ ‫לטובתנו", הוא מספר. "בקהל היתה צעירה שחיזרתי אחריה במשך המון זמן ורק‬ ‫לאחר הניצחון פרח בינינו רומן והיא כבר התקשתה לוותר עלי".‬ ‫מאייר לא רק שיחק אלא גם אימן את קבוצת "נשרים", אבל הכדורגל , הוא אומר,‬ ‫לא היה מרכז חייו. "שיחקנו כדורגל פעמיים בשבוע וזה היה נחמד . הקהל בא‬ ‫בהמוניו כי המשחקים סיפקו אתנחתה זמנית מקשיי היום-יום. היינו נערצים כמו‬ ‫ששחקני כדורגל וכוכבי רוק נערצים כיום . כשאתה בעל הישגים גופניים מרשימים‬ ‫ואתה מצליח לבדר ולרגש, זה רק טבעי . אבל בגטו הייתי מוטרד רוב שעות הי ום‬ ‫מבעיות אחרות לגמרי. היו לי ילדים חולים בבית החולים. היו מחלות איומות והיו‬ ‫אינספור ישיבות ובכלל, כשאתה עובד עם ילדים אין לך רגע פנוי ".‬ ‫מאייר מספר שאת התלבושות לשחקנים סיפקה הנהלת הגטו. "בטרזין יכולת‬ ‫להשיג הכל", הוא אומר. "זאת הטרגדיה. כולם זוכרים את הפעילות התרבותית‬ ‫הענפה ואת האופרות, אך זה היה כיסוי והסוואה לעובדה שכל הזמן אנשים נשלחו‬ ‫מזרחה. כששאלתי פעם מה קורה להם במזרח , יעצו לי להתרכז בענייני . איבדתי‬ ‫51 קרובי משפחה, כולל הורי ואחי הקטן. אנשים חושבים שטרזין היה גטו‬ ‫לדוגמה, אבל המקום היה נוראי ונלחמת כדי לשרוד. עשיתי הכל כדי להרחיק את‬ ‫הילדים מהמציאות".‬ ‫יותר מ-51 אלף ילדים עברו בגטו טרזין (הידוע גם בשם טרזינשטאט) ומהם שרדו‬ ‫כ-001,1. חניכיו של מאייר נשלחו אל מותם בטרנספורט של ספטמבר 4491 והוא‬ ‫הגיע יחד איתם לאושוויץ-בירקנאו. אלא שבשל חוסנו הוא נשלח משם בטרנספורט‬ ‫למקום אחר ובדרך, ליד הנהר אוהרז'ה (אגר בגרמנית), הצליח לקפוץ מהקרון‬ ‫ולהגיע לבודפשט. במאי 5491, בתום המלחמה, הוא שב לצ'כוסלובקיה. אחיו‬ ‫הבכור, שהצליח לצאת מאירופה והתגייס לצבא הבריטי, חזר גם הוא. ב-2591,‬ ‫כשמאייר ורעייתו כבר יצאו מהמדינה לניו יורק, נודע לו כי אחיו נרצח‬ ‫בצ'כוסלובקיה מסיבות פוליטיות, בתקופה שבה נערכו משפטי הראווה בפראג : 41‬ ‫בכירים במפלגה הקומוניסטית ובממשל, 11 מהם יהודים, נאשמו בקנוניה להפלת‬ ‫המשטר ורובם הוצאו להורג. בניו יורק הצליח מאייר להקים עסק לייצוא וממכר‬ ‫נייר, שאותו מנהל כיום בנו.‬ ‫2‬

‫3‬ ‫קבוצת "מחסן הביגוד"‬ ‫עודד ברידא, היום מנהל "בית טרזין" בקיבוץ גבעת חיים (איחוד), יצא לפני ארבע‬ ‫למסע שורשים משפחתי בצ'כיה ובעקבותיו החל לחקור מה עלה בגורל דודו,‬ ‫פאוול ברידא, שנראה באותו תצלום עם מאייר. התברר לו שזאת היתה הפעם‬ ‫האחרונה שבה עלה דודו למגרש הכדורגל עם קבוצתו .‬ ‫אביו, משה ברידא, איש צבא קבע לשעבר שמתגורר בתל אביב , נולד בברנו ב-‬ ‫3291. כעבור 31 חודש נולד אחיו פאוול. הם היו כתאומים ועשו הכל יחד. אהבתם‬ ‫לספורט החלה מוקדם - כדורגל, הוקי קרח, סקי, אתלטיקה. ב-9391 יכלה‬ ‫המשפחה לנסוע לפלשתינה אבל האם היתה חולת לב והאב חשש שתסבול מן‬ ‫החום בארץ. ההורים השיגו אשרה לפלשתינה בשביל משה , שהיה בן 61, ואילו‬ ‫הבן הצעיר פאוול נשאר איתם. אחרי המלחמה נסע משה ברידא, ששירת אז‬ ‫בצבא הבריטי באיטליה, לברר מה עלה בגורל יקיריו . בברנו נודע לו שהוריו ואחיו‬ ‫נשלחו לגטו טרזין, שהוריו נשלחו לאושוויץ וככל הנראה נרצחו מייד ושאחיו פאוול‬ ‫נשלח ב-44' למחנה‬ ‫3‬

‫4‬ ‫עבודה בגרמניה ומת שם ברעב.‬ ‫במסעו השני של עודד ברידא לטרזין‬ ‫עלה במוחו רעיון לשחזר את‬ ‫המשחק האחרון שבו השתתף דודו,‬ ‫באתר המקורי בגטו. הרעיון לא‬ ‫התממש, אך בחיפוש אחר קורותיו‬ ‫של פאוול צלל ברידא למעמקי‬ ‫ההיסטוריה של טרזין. בשנה שעברה‬ ‫הוא עזב את ההיי-טק לטובת ניהול‬ ‫"בית טרזין". "עברתי מ'עולם הכסף'‬ ‫ל'עולם הערך'", הוא אומר.‬ ‫בזכות ברידא, שסיפק את החומרים‬ ‫הארכיוניים, תיפתח היום בגלריה נלי‬ ‫מנוחת השוער, ליגת טרזין , צייר לא‬ ‫אמן בתל אביב תערוכה על ליגת‬ ‫ידוע‬ ‫הכדורגל שפעלה בגטו טרזין במשך‬ ‫שלוש שנים. בין השאר יוקרנו שם‬ ‫סרטונים וראיונות מצולמים עם כמה‬ ‫שחקנים ניצולים.‬ ‫פרנטישק פלניצ'קה, שחקן הכדורגל הצ'כי הנודע, היה גיבור ילדותו של ייר קה‬ ‫(היום ג'ורג') טאוסיג-טזר, שגדל בפראג וכעבור שנים היה לשוער כדורגל ושיחק‬ ‫גם בנבחרת ההוקי-קרח הצ'כוסלובקית. ב-71 בנובמבר 8391, כמה ימים לאחר‬ ‫פוגרום ליל הבדולח בגרמניה, הגן טזר על שערה של נבחרת הכדורגל הצעירה‬ ‫של צ'כוסלובקיה במשחק מול הונגריה שהתקיים בבודפשט. טזר הוכתר בעיתונות‬ ‫כשחקן הטוב במגרש.‬ ‫טזר, בן 09, מספר בשיחת טלפון ממקום מגוריו בסן פרנסיסקו, כי ביוני 3491‬ ‫נאסרה משפחתו ונשלחה לטרזין ברכבת. אביו הושם במעצר ב"מבצר הקטן"‬ ‫ואחר כך נשלח לבוכנוולד, שם נורה למוות. טזר ואמו שוכנו בגטו ובזכות העובדה‬ ‫שכבר היה כדורגלן מפורסם, רצתה בו כל קבוצה בגטו בשורותיה . לבסוף הצטרף‬ ‫לקבוצת "מחסן הביגוד", מקום עבודתו, שבו רוכזו המטענים של היהודים שהובאו‬ ‫אל הגטו. "המטענים הובלו בעגלות ושוטרים צ'כים נברו בהם בניסיון לאתר‬ ‫הברחות".‬ ‫טזר זוכר הכל , גם תאריכים, שמות ומקומות, וסיפוריו קולחים. "היינו הכוכבים של‬ ‫טרזין ובכל יום ראשון אחר הצהריים 005,3 אוהדים צפו במשחקים של הליגה.‬ ‫הצעירים ראו בנו מודל לחיקוי, הפחנו בהם תקווה כי כנראה ייצגנו את החיים.‬ ‫בתוך הסבל, האומללות והעליבות, תקווה היתה מצרך נדיר. שיחקנו בשבילם כי‬ ‫ידענו שהם יוגלו מזרחה והיתה לנו הרגשה שאנחנו מפיצים הבזק אור קטן לפני‬ ‫המוות".‬ ‫טזר נשלח מטרזין לאושוויץ ומשם למחנה זקסנהאוזן שבצפון גרמניה , ואחר כך‬ ‫לבוואריה. ב-62 באפריל 5491 הוא שוחרר על ידי האמריקאים . הוא חזר‬ ‫לצ'כוסלובקיה, שיחק בנבחרת הכדורגל שלה אך אחרי פציעה חזר להוקי ק רח‬ ‫והיה חבר הסגל של ארצו באולימפיאדת לונדון 8491. בדרך חזרה , בפאריס, ראה‬ ‫את כוכבת ההחלקה האמנותית של צ'כוסלובקיה, אליסקה האוולובה, מתאמנת,‬ ‫והתאהב. בפראג הם נפגשו שנית, היו לזוג והחליטו לערוק למערב .‬ ‫"כשנסחבתי בצעדת המוות אמרתי לעצמי שאם אצא מזה חי ותהיה לי משפחה,‬ ‫לא אחיה באירופה", הוא אומר השבוע. לדבריו, הוא שקל לעלות עם אשתו ארצה ,‬ ‫4‬

‫5‬ ‫אך זה היה קרוב מדי לאירופה . "צחנתו של היטלר עדיין עלתה באפי וידעתי‬ ‫שההיסטוריה חוזרת על עצמה", הוא מסביר. והיתה עוד סיבה : "אחי עלה לארץ‬ ‫בחשאי בסוף שנות ה-03 אך לא אהב מה שראה והתגייס לצבא הבריטי. אז‬ ‫בחרנו בארצות הברית".‬ ‫ב-9491 הם הגיעו לאמריקה. הוא המיר את הקריירה שלו מספורט לעסקים‬ ‫ולדבריו עשה חיל. " אשתי אינה יהודייה ושלושת ילדינו לא קיבלו חינוך דתי", הוא‬ ‫אומר. "אבל אני נולדתי יהודי ואמות יהודי".‬ ‫קבוצת "דאגה לילדים"‬ ‫הנאצים הקימו את גטו טרזין בעיר מבצר בצפון- מערב צ'כוסלובקיה, וריכזו בו -‬ ‫לפחות לתקופת מעבר - את יהודי צ'כוסלובקיה ויהודים זקנים מגרמניה‬ ‫ומאוסטריה, רבים מהם בעלי מקצועות חופשיים, מדענים, אנשי רוח ואמנים.‬ ‫במקום שבו גרו קודם 000,7 תושבים נדחסו רבבות יהודים.‬ ‫הגטו, היחיד ששרד עד תום המלחמ ה, הוצג על ידי הנאצים כיישוב יהודי לדוגמה,‬ ‫בניהול עצמי. וכך, על אף הצפיפות, הרעב, אמצעי הדיכוי והמשלוחים "מזרחה",‬ ‫פרחו בגטו חיי תרבות, ובכלל זה ענפי ספורט שונים ובעיקר הכדורגל .‬ ‫בספרו "בעקבות עצמי" כותב פטר ארבן , שהיה כדורגלן בטרזין ושיחק כקשר‬ ‫אחורי וכבלם, על התעסוקה בשעות הפנאי. ארבן, בן 88, מתגורר כיום באשדוד.‬ ‫הוא היה ספורטאי מגיל צעיר ועסק בנערותו בענפים מגוונים כסקי, הוקי קרח,‬ ‫אתלטיקה וכדורגל. הוא נשלח לטרזין בגיל 12, בספטמבר 24', עם אמו וזיהה‬ ‫בגטו את המתעמל פרדי הירש, שאילמלא עליית הנאצים לשלטון היה בעל סיכויים‬ ‫טובים להיכלל בסגל הגרמני לאולימפיאדת 6391. "הירש הציל אותי כשנתן לי‬ ‫עבודה באגף 'הטיפול בנוער', בעוד שאר חברי צורפו לטרנספורט שיצא מזרחה ".‬ ‫בתפקידו במחלקה לחינוך גופני בגטו הנחיל הירש ערכי ברזל של משמעת עצמית ,‬ ‫חישול הגוף ומה שהוא כינה שליטה בגוף וברוח. החניכים לא רק התאמנו‬ ‫בתרגילים ובמשחקים. את בדיקות הניקיון הקפדניות שלו במגורי הילדים הם כינו‬ ‫"אחת ממכות הגטו", כותבת הסופרת רות בונדי בספרה "שורשים עקורים".‬ ‫בטרזין התמקד ארבן באתלטיקה ושמר על כושרו בריצה יום- יומית בגטו. "הייתי‬ ‫צעיר ועבדתי בתפקיד שלא גרם לי סבל פיסי ", הוא אומר. "הגישה שלי היתה‬ ‫שהאוכל בגטו טוב והכמות סבירה. למבוגרים ולקשישים שלא עבדו זה לא הספיק .‬ ‫אני קיבלתי מדי פעם תוספות מזון בעבודה, כאן חתיכת לחם ושם נתח גבינה. מי‬ ‫שנראה טוב ולא היה לו אף יהודי, קיבל תוספות".‬ ‫בשנה הראשונה התארגנו בטרזין 21 קבוצות כדורגל שייצגו מקומות עבודה‬ ‫שונים. מ-34' עד אוקטובר 44' הליגה התייעלה והצטמצמה לשישה מועדונים:‬ ‫"התובלה", "דאגה לילדים", "מחסן הביגוד", "טבחים וקצבים", "חשמלאים"‬ ‫ו"הטיפול בנוער". בגלל המגרש קטן הממדים שיחקו בשביעיות , והאוהדים עודדו‬ ‫בקולי קולות. " הם תפסו את מקומות הצפייה ואת חלונות הקסרקטין והאווירה‬ ‫היתה כמו במשחקי ליגה אזרחיים", כתב ארבן בספרו. "שיחקתי ב'דאגה לילדים'‬ ‫ובקבוצה שלנו היו פרנטה מאייר כשוער, פאול ברדה (פאוול ברידא) ואני היינו‬ ‫מגינים, שמואל קלאובר היה קשר, והיו שלושה חלוצים ביניהם הונזה בורקה‬ ‫הבלתי נשכח, שירה גולים מכל מצב, לפעמים אף בזינוק וברחיפה באוויר . כמובן‬ ‫היינו חביבי הקהל וכולם הכירו אותנו. בשאר הקבוצות היו שחקנים בינלאומיים‬ ‫בולטים כמו יירקה טאוסיג טזר, שוער הנבחרת הלאומית של צ'כיה".‬ ‫5‬

‫6‬ ‫הכדורגל, מעיד ארבן, תרם להרגשה הטובה. "זה היה בילוי של אלפי האסירים.‬ ‫ודאי שהייתי אהוד. הבנות היו נחמדות וחיינו כמו שצעירים חיים בכל מקום".‬ ‫במשחקים שררה אווירה ספורטיווית, ולא היה נהוג לכסח את היריב. "השופטים‬ ‫היו מקצועיים והמשחק היה רציני", הוא אומר. "שיחקנו 'פייר פליי' ולא הלכנו על‬ ‫הרגליים. הרגשנו באמת ספורטאים. היתה קנאה בריאה. אנחנו ניצחנו - אתם‬ ‫הפסדתם, אבל החברות נשארה".‬ ‫שלוש שנים הוא היה בטרזין. " קיווינו שכאשר תכונן מדינת ישראל היא תדמה‬ ‫לטרזין, שהחל כארגון ציוני למופת עם ערכים של צדק ועם ארגון עבודה וולונטרי ",‬ ‫הוא אומר. "כל מי שפעל בגטו במס גרת הניהול העצמי עשה עבודת קודש .‬ ‫היהודים בנו את העיר ואירגנו הכל בתנאים של קושי. הירש היה קם בשש בבוקר‬ ‫ודואג שהילדים והנוער יקומו ויתרחצו. טרזין היה ניסיון סוציולוגי של חיים‬ ‫מסודרים. הכנו את הנוער לקראת מימוש הציונות בארץ".‬ ‫חצי לימון למשחק הגמר‬ ‫יאן (הונזה) בורקה, בן 58, חי כיום בדרום צרפת והמשפט הראשון שאמר השבוע‬ ‫בשיחת הטלפון היה שהוא עדיין מצייר. לפני שנתיים ראה אור בפראג ספרו "לצייר‬ ‫כדי לשרוד", אלבום המוקדש לציוריו ולאמנים של טרזין . אבל בגטו לא יצא שמעו‬ ‫כצייר, אלא כחלוץ מרכזי וכשחקן דגול .‬ ‫בורקה נולד בעיר פוסטולופרטי לאם יהודייה ולאב נוצרי , ולמד ציור בבית ספר‬ ‫פרטי בפראג. בגיל 81 נשלח עם אחיו לטרזין ושובץ לעבודה בגן הירק ובמטבח‬ ‫הציבורי. אחיו היה נגר ושניהם הצליחו לבנות לעצמם עליית גג, שם בורקה צייר.‬ ‫כבן לאב נוצרי הוא הצליח לשרוד עד השחרור ולשמור על ציוריו .‬ ‫באלבום שלו כתב פרק על ליגת טרזין . הוא שיחק בקבוצת "דאגה לילדים", והוא‬ ‫זוכר היטב את יום המשחקים בגטו, שאנשים חיכו להם מהבוקר בהתרגשות:‬ ‫"גודל הרחבה של קסרקטין דרזדן היה 54 על 57 מטרים. מאחר שלא היה די‬ ‫6‬

‫7‬ ‫מקום לכולם, רבים הצטופפו בפתחי הקסרקטין. ב'תא' המרכזי שבקומה הראשונה‬ ‫נשמרו מקומות לאנשי האס-אס, ואני משוכנע עד היום שבמשך המשחקים כל‬ ‫עוינות ששררה בינינו התאיידה, כי אנשי האס- אס הריעו לשחקנים בקולניות‬ ‫ובהתלהבות כאילו הם עצמם היו יהודים".‬ ‫כל משחק נמשך שעה, בשתי מחציות. "בשביל אסירים רבים זה היה יום מיוחד,‬ ‫שבו יכלו לשכוח לכמה שעות את אומללותם", הוא אומר. " הקבוצה שלי זכתה‬ ‫באליפות הליגה של 24', ובליגה של 34' הובילו 'הקצבים'. לפני משחק הגמר‬ ‫המאמן שלנו נתן חצי לימון לכל אחד מאיתנו. זה נשאר מסתורין איך הוא השיג‬ ‫אוצר כזה".‬ ‫בתום המלחמה קיבל בורקה פניות מכמה מועדוני כדורגל באירופה, שהציעו לו‬ ‫להצטרף לשורותיהם, אך הוא דחה אותן. הוא נישא באמסטרדם לאלן, ילידת‬ ‫דנמרק, שאותה הכיר בטרזין. בתם, פטרה בורקה , נולדה בנובמבר 6491, וכעבור‬ ‫חמש שנים עברה המשפחה לקנדה, שם התפרסמה פטרה כאלופת המדינה‬ ‫בהחלקה על קרח. מהאולימפיאדה ב-4691 חזרה בורקה עם מדליית ארד ,‬ ‫וכעבור שנה זכתה באליפות העולם.‬ ‫השמחה היתה אותנטית‬ ‫משלחת הצלב האדום ביקרה בטרזין ב-32 ביוני 44'. בעקבות הביקור החליטו‬ ‫הנאצים להראות גם לדעת הקהל העולמית שהטענות על התנאים הנוראיים‬ ‫במחנות הריכוז אינם אלא תעמולה של בעלות הברית. לשם כך החליטו להפיק‬ ‫סרט שייראה כסרט תיעודי ויציג את "החיים הטובים" בגטו, ומה טוב לשם כך‬ ‫ממשחק כדורגל ואלפי אוהדים צווחים משמחה.‬ ‫הבחירה בטרזין קיבלה את אישורו של אדולף אייכמן . הפקת הסרט עלתה 53‬ ‫אלף מרק והמימון נלקח מן הרכוש היהודי המוחרם. צוות הצילום היה של חברת‬ ‫החדשות הצ'כית "אקטואליה". העבודה על הסרט - "טרזינשטאט - סרט תיעודי‬ ‫מאזור ההתיישבות היהודית" - הושלמה בפראג רק במארס 54', ונכללו בו קונצרט‬ ‫של התזמורת, הופעה של להקת ג 'אז ואופרת ילדים. הסרט הוקרן לראשונה‬ ‫בפראג לקבוצה של קצינים נאצים, ואחר כך צפו בו גם נציגי הצלב האדום ואפילו‬ ‫ישראל קסטנר, נציג הוועד להצלת יהודי הונגריה, שבא לטרזין בליווי שני קצינים‬ ‫ממטה אייכמן. עותק הסרט המקורי נעלם לאחר המל חמה ורק קטעים מתוכו‬ ‫שרדו.‬ ‫ההיסטוריון ההולנדי קארל מרגרי, שחקר את הפרשה , הגיע למסקנה שאחת‬ ‫הסיבות לכך שהנאצים החליטו להפיק את הסרט התעמולתי היתה גילוי הזוועות‬ ‫במחנה המוות מיידנק, ששוחרר על ידי הצבא האדום ביולי 44'. מרגרי כותב‬ ‫שהימלר היה מעורב בהפקה ושאסירי טרזין העניקו לסרט את השם האירוני‬ ‫"הפיהרר נותן ליהודים עיר במתנה".‬ ‫על בימוי הסרט הופקד קורט גרון , אחד מהסטארים של גרמניה לפני עליית‬ ‫הנאצים לשלטון, שחקן קברט ובמאי קולנוע . ב-8291 גילם גרון את דמותו של מקי‬ ‫סכינאי בהעמדה הבימתית הראשונה של "אופרה בגרוש" של ברטולט ברכט .‬ ‫בהמשך גילם תפקידים מגוונים ב-27 סרטים, שהמפורסם בהם היה תפקידו‬ ‫כאמרגן-קוסם לצד מרלן דיטריך ב"המלאך הכחול" מ-0391.‬ ‫הסרט התיעודי "אסיר בגן עדן", שהיה מועמד לאוסקר ב-3002, משרטט את‬ ‫דיוקנו של גרון ופורש את הטרגדיה של חייו . גרון, שהיה ממוצא יהודי, מימן אחרי‬ ‫עליית הנאצים את כרטיס הטיסה לאמריקה של שחקן יהודי גרמני צעיר , פיטר‬ ‫לורה. לעצמו לא דאג, היה בטוח שישרוד. כשחבריו מהוליווד, כפריץ לנג הבמאי‬ ‫7‬

‫8‬ ‫ופיטר לורה השחקן, הבינו מה צפוי לגרון, הם ביקשו לחלצו ואף סידרו לו עבודה‬ ‫באולפנים. גרון דחה את ההצעה, כי כ רטיסי הטיסה לא היו למחלקה הראשונה.‬ ‫גרון היטלטל ממקום למקום באירופה ולבסוף נלכד בהולנד . בפברואר 44' נשלח‬ ‫לטרזין. ב"אסיר בגן עדן" מספרים ניצולים על התנהגותו של גרון בעת צילומי‬ ‫הסרט. הוא עטה צעיף על צווארו , הניח מטפחת צחורה מקופלת בכיס הז'קט ואף‬ ‫זכה לכיסא במאי עם שמו. על אף שטלאי צהוב התנוסס על חזהו והוא לא זז לשום‬ ‫מקום בלי ליווי צמוד של קציני אס-אס, הוא פרח בעת הצילומים. אבל מהסרט‬ ‫"אסיר בגן עדן" מתברר שגרון ספג בעת ההפקה השפלות ועלבונות רבים , והבליג.‬ ‫פטר ארבן סיפר השבוע איך צבעו את חזיתות הבתים הפונים אל הרחוב הראשי‬ ‫בגטו. ארבן שובץ לצילומים וגילם תפקיד של אזרח ששותה קפה בבית קפה בגטו ,‬ ‫שמנגן בו פסנתרן כמו בקפה "סברין" בפראג. הוא צולם גם במועדון שהוקם לרגל‬ ‫הצילומים, בתחרות ריקודים, בתחרויות אתלטיקה ובגמר ליגת הכדורגל.‬ ‫"כולנו הכרנו את גרון הבמאי והשחקן מ'אופה', אולפן הקולנוע המרכזי בגרמניה .‬ ‫הכל היה מבוים ואנחנו שיחקנו", אומר ארבן. גרון צילם את משחקי הליגה בימי‬ ‫ראשון, כש-005,3 אוהדים הריעו לשחקנים. כאן הוא לא נזקק לכישורי הבימוי‬ ‫שלו: השמחה היתה אותנטית.‬ ‫טזר נשמע סלחני כשהוא מדבר על הסרט של גרון : "אם היית במ חנה ריכוז והיית‬ ‫מריחה את המוות, לא היית מסרבת לביים סרט". מאייר חושב אחרת: "גרון‬ ‫האסיר המסכן נעשה פתאום במאי גדול ונראה רץ ממקום למקום ונותן פקודות‬ ‫וקורן מאושר. גרון היה יותר גרמני מיהודי. הוא האמין שהוא יחיה לנצח. לא ידעתי‬ ‫שהוא צילם אותנו כששיחקנו, והרי רואים אותי בבירור בסרט. הוא צילם את‬ ‫הילדים שלי וכשהוא ביים את הסצינות עם הילדים, הוא היה חם כלפיהם. בסצנות‬ ‫אחרות הבחנתי כמה הוא היה אוטוריטטיווי. לא העריכו אותו בטרזין ואלה שעבדו‬ ‫איתו לא סבלו אותו. אני חושב שהוא לא ידע שהוא מוכר את נשמתו לשטן . הוא‬ ‫חשב שעדיין יש לו כוח ומעמד".‬ ‫גרון סיפק לנאצים את גטו גן עדן. את הסרט כבר ערך מישהו אחר בדצמבר 44'.‬ ‫אבל גרון כבר היה עפר ואפר . ב-82 באוקטובר 44' הוא עלה על רכבת שהובילה‬ ‫משלוח של אסירים מזרחה. "כמו מלך", מספרת עדה ב"אסיר בגן עדן", "הוא לא‬ ‫הביט ימינה ולא שמאלה".‬ ‫טרזין במספרים‬ ‫טרזינשטאט (טרזין בצ'כית) הוקמה ב-0871 כעיר מבצר. ערב מלחמת העולם‬ ‫השנייה התגוררו בה כ-000,7 תושבים. ב-42 בנובמבר 1491 הוקם גטו‬ ‫בטרזינשטאט ובקיץ 2491 פונו מן המקום התושבים הלא- יהודים. בשיאו‬ ‫(ספטמבר 2491) נדחסו בגטו 194,85 אסירים.‬ ‫כ-851 אלף יהודים הועברו אל הגטו, תחילה מצ'כיה, ואחר כך גם מגרמניה,‬ ‫אוסטריה, הולנד, דנמרק, סלובקיה, הונגריה. כ-09 אלף מהם שולחו ממנו‬ ‫למחנות ההשמדה ומהם שרדו כ-008,4. כ-005,53 יהודים מתו בגטו מרעב‬ ‫וממחלות, וביום השחרור (8 במאי 5491) היו בו כ-03 אלף יהודים. מ-121,21‬ ‫ילדים יהודים (ילידי 5491-8291) שנשלחו לטרזין, 100,9 נשלחו למחנות‬ ‫המוות ומהם שרדו רק 523.‬ ‫8‬

2009 04 17 המאמר של מוסף הארץ על ליגה טרזין

by Beit Theresienstadt on Jan 02, 2010

Accessibility

Categories

Upload Details

Usage Rights

2 Embeds 24

Statistics

2009 04 17 המאמר של מוסף הארץ על ליגה טרזין — Document Transcript

http://www.bterezin.org.il	19
http://www.livecity.co.il	5